הפרקטיקה של שימוש בתמונת צילום פנים של בעל תפקיד, בתוספת טקסט מבייש היא לא חדשה. בעבר זה היה מכוון לפוליטיקאי, שר, ח"כ, ראש עיר, מקבל החלטות או בעל תפקיד שחרג מהותית מתפקידו, כמו הרב אבינר שפרסם מודל צניעות לילדה בת 12.
לפני מספר שנים, חל שינוי. זה התחיל מלורי שם טוב וחבורת הבלוגרים, שעשו בולינג ואאוטינג פוטוגני לעובדים סוציאליים, לשופטים ולעורכי דין על גבול בריונות הרשת, ולעיתים אף מעבר לכך. זה המשיך עם שיימינג לשופטים על אמירות שוביניסטיות או חסרות חמלה לקורבנות תקיפה מינית. הקונספט היה שימוש באינטרנט וברשתות החברתיות, כדי להעניש את הדמויות שאינן נמצאות במרחב הדיגיטלי והעברת מסר שמה שמקובל בזירות אחרות: משפט, ישיבה, ועדת כנסת, מועצת העיר וכו', אינו בהכרח מקובל בקרב הציבור הרחב.
השיימינג נגד הפצ"ר, תת אלוף דאז שרון אפק, במסגרת המאבק הציבורי הכושל למנוע את העמדתו לדין של החייל היורה מחברון, היה קפיצת מדרגה משום שהוא כוון לדרג של מבצעי מדיניות, לדרג של פקידים אשר מבצעים את תפקידם במסגרת המדיניות שנקבעה. להבדיל מהפרסומים נגד עובדים סוציאליים, שהיוו בריונות רשת ושנועדו להשתיק, לפגוע, להרתיע ולהכפיש את העובדים הסוציאליים, במקרה של שרון אפק ושל מפקדיו של אזריה, הטענות – קשות ככל שיהיו – היו בתחום חופש הביטוי, בתחום הלגיטימי. והן היוו אתגר שאיתו צה"ל התקשה להתמודד.
קפיצת המדרגה ע"י ראש הממשלה
בסוף השבוע הזה נפל דבר, נרשמה קפיצת מדרגה. אפשר לומר שמדובר בקפיצת מדרגה כפולה. המבוייש שתמונת פניו התנוססה על פני פוסט היה פקיד, אומנם בדרגה בכירה של ראש אגף תקציבים באוצר, אבל עדיין פקיד ואילו המבייש היה חבר כנסת. כפל המדרגות הוא משום שאת הפוסט של הח"כ הטרי והזוטר שלמה קרעי, שיתף לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו.
ביקורת צריכה וחייבת להיות כל הזמן. אף אחד לא חסין ממנה. לא ראש הממשלה, לא שריו, חברי הכנסת ולא דרג הפקידות. לגיטימי לשאול את השאלה מי מקבל את ההחלטות, לגיטימי להציף את הדיון האם תפקיד אגף תקציבים הוא לשמור על התקציב או לאפשר את העברת תקציבים – אגב, בדיוק כפי שראוי לשאול מה היה אומר בנושא נתניהו מודל 2003.
אבל יש גבול שמוטב היה אם לא היה נחצה. אין סימטריה בין אדם שעומד לבחירת הציבור, בין אדם שמותר לו לדבר עם הציבור, בין אדם שאין לו שני דוברים ודף פייסבוק יח"צני, לבין פקיד. לא מדובר כאן על השאלה האם השיימינג הוא מוצדק או לא אלא על היכולת של הצד המבוייש להתגונן. אם אין לו את האפשרות להתגונן והשיימינג נועד להלך אימים עליו ועל מקביליו, וזה כבר לא שיימינג, זאת בריונות רשת.
הנורמה לפיה פקידי האוצר טועים נחלשה
כפי שצריך להיות מקובל במקרים מסוג זה, הממונה על שאול מרידור, מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר, התגייסה להגנתו. לא רק שהיא לא קיבלה גיבוי מהשר הממונה, היא קיבלה ממנו ביקורת פומבית. אגב, לעומת מרידור, היא מינוי אישי ונמצאת בתפקיד ובעמדה שמאפשרת זאת.
ועדיין, למרות נקודת המוצא הבעייתית, גם ביוש הפקיד הבכיר לא התגלה כתרופת פלא. רבות מהתגובות לח"כ קרעי ולנתניהו עצמו דווקא תומכות במרידור ורואת בפוסט עוד ניסיון ספין, שנועד לכסות על כשלון ניהול משבר הקורונה. אם הגענו למצב שהציבור לא מתיישר באופן אוטומטי עם מי שטוען נגד נערי האוצר, משהו קורה כאן והוא לא חדשות טובות עבור הממשלה והעומד בראשה.
נכתב ע"י המשבריסט לגלובס
