גם בתמונת פתיחה כל כך כואבת, כזו שהבהירה עם מי יש לנו עסק, אנחנו רחוקים ממיצוי יכולות ההשפעה שלנו כמדינה. מדינת ישראל עדיין תקועה בימי ההסברה, בלי להבין שאנחנו כבר מזמן בעולם של תודעה ושמולנו אויב קר, שלא בוחל בכלום ומסוגל להיות אג'ילי ומניפוליטיבי בלי שום ייסורי מצפון.
מה שחסר למאמץ ההשפעה הישראלי הוא לא יכולות, לא קריאטיב ואפילו לא מאסות של מגיבים כמו שיש לצד השני. מה שחסר לנו זה סיפור מוסכם, כזה שנכון להיום, לאתמול ולמחר. הסיפור הגדול, כפי ששרו החצר האחורית, כזה שמסביר את האתמול והמחר.
- מלי וליאל ברחו לארגנטינה והכריחו את בנק ירושלים לנהל משבר
- של מי המשבר הזה? מה שכולם פספסו בריאיון של ברק אברמוב
- הניצחון המשפטי הוביל לפגיעה במותג – הבקלש של גיטרות פנדר
- אם למנכ"ל היתה נגישות למודל הבינה של המשבריסט, הוא לא היה טועה
- פרשת גניבת הלגו ממחיש איך משבר מתבשל במשך שנים
בשיחה של המשבריסט עם אביב עגיב, איש היח"צ והתרבות, דיברנו על "ההסברה הישראלית", על מה שלא עובד בה ועל הפחד הגדול מהחלטה על סיפור. כזה שישנה את הכל.
