זה לא אישי. זה אף פעם לא היה אישי. אתם אולי תתפסו את זה כאישי, תחשבו שזה בגלל שפיטרתם, בגלל לחצים או בגלל מתחרים. אבל האמת היא פשוטה: זה לא אישי. אתם פשוט תחנה בדרך, בדרך לשינוי. כי מנכל"ים ברשת חשופים יותר מהסביבה הטבעית שלהם.
כן, לדברים שעשיתם או למילים שאמרתם יש משקל, הם אלו שגרמו לכם להיות חשופים או יגרמו לכם להיות כאלו יום אחד, אבל שוב. זה לא אישי. לא אתם לב העניין. העניין הוא הרעיון עצמו. החברה. לא הפירמה, החברה שבה אנחנו חיים. גם התעשייה. כיום זו תעשיית הפרסום, מחר זו תעשייה אחרת.
גם עבור מנכ"לים – הרשת משנה את חוקי המשחק
אתם שהתרגלתם לכוח, לעוצמה, לכבוד. ליכולת שלכם לכנס אנשים, לקבוע לאחרים שכר, אופק, תנאים, קוד לבוש. וגם לחרוץ גורלות. אתם כרגע באותו מקום שבו עסקים קטנים, נותני שירות, פוליטיקאים, ארגונים ומותגים נמצאים: חשופים ברשתות החברתיות. וזה הסיפור. בקצרה. תיכף נרחיב.
זה יכול להיות פוסט בפייסבוק, סטורי באינסטגרם, טוויט עם טוויסט או סרטון בטיק טוק, כזה שמייצר שיח וגורם לגולשים לחבר אחת ועוד אחת, ואז זו כבר תנועה. זה יכול להבשיל לכתבה בכלי תקשורת קטן – לא כזה שאפשר לאיים עליו בקלות – ומשם זה בום. כן, זה כולל גם כלי תקשורת אחרים, אבל בניגוד לפעם, הרשת זה הסיפור.
היו מי שכינו את המציאות הזו "פיגוע רשת", אבל האמת היא שזו הגדרה מעוותת. שוב, כי זה לא אישי. מה שקורה כאן הוא תהליך אחר, שמגיע עם הבשלות של ציבור הגולשים במגע עם הרשתות החברתיות. במסגרת התהליך הזה אנחנו פחות ופחות מסתכלים על הרשתות החברתיות כפלטפורמה שיווקית ורואים בה יותר כפלטפורמה חברתית. מקום שבו מדברים על רעיונות חברתיים. על נורמות חברתיות.
כשמנכ"לים חורגים מנורמות ברשת זה לא יעבור
ובמקום הזה – שהוא מאוד וירטואלי, רחב וחסר גבולות – נהוג סט נורמות אחרות מזה שיש אצלכם. שם אתם לא המנכ"ל הכל יכול אלא מישהו שעושה שימוש לא ראוי בכוח שלו. זה יכול להיות פיטורי 900 עובדים באמצעות שיחת זום. זה יכול להיות חיבוק או מילה בעלת קונטציה מינית, התעמרות בעובדים או כל כך הרבה דברים, שאולי מקובלים אצלכם בחברה אבל הופכים לאט לאט להיות לא מקובלים בחברה שבה אנחנו חיים.
מעבר למבוכה שנגרמת למנכ"ל ולחברה עצמה, וכמובן לפגיעה במיתוג המעסיק, כל פרסום רשת כזה הופך לדיון על הראוי והלא ראוי בחברה ומשייף את הנורמות הרצויות בה. נכון, הרשתות החברתיות מכילות מגוון רחב של אנשים מרקעים וערכים שונים, אבל כשהשיח הזה מגיע למשקיעים, לבעלים, ללקוחות ולעובדים, הוא יוצר שינוי. הוא מעמיד אותם במקום לא נעים, שבו הם חייבים לתפוס צד ואז אתם נחשפים.
כשמנכ"ל מפטר 900 עובדים בזום
לפני שבוע אף אחד לא חשב האם ראוי או לא ראוי להודיע ל-900 עובדים שהם עומדים להיות מפוטרים בשיחת זום. אחרי שהשיחה תועדה בווידיאו ועלתה לרשתות החברתיות, נוצר שיח. בתחילה השיח עסק בשאלות האם היה ניתן לעשות זאת ביותר רגישות או מדוע הדבר לא לגיטימי בעולם תעסוקה, שבו חלק גדול מהעבודה נעשית מרחוק. בתוך זמן קצר נקבעו גבולות השיח והמנכ"ל שילם את המחיר.
האם זה עתידם של כל המנכ"לים שיעצבנו עובדים או לקוחות להיות חשופים ברשת? התשובה היא בהחלט לא. הסיבה לכך היא פשוטה: זה אף פעם לא אישי. זה חברתי. אנחנו פועלים במסגרת חברתית ולכן הדבר מאוד תלוי בנורמות שמהן המנכ"ל חרג ועד כמה הן משמעותיות עבור המותג ומחזיקי העניין שלו. כשהדבר נעשה רגע לפני החגים, בשעה שלחברה יש תזרים חיובי – ובעיקר כשהמנכ"ל עסוק בעצמו ובתחושותיו – קשה להצדיק התנהגות כזו.
- על כלבלב לבן קטן ופיג'מות ורודות – המופע של תיאטרון הטרור
- מה קורה לחוויית הלקוח בזמן משבר?
- ניהול המשבר של שטראוס עבר לשלב החזרה לשגרה
- מהי "הסערה ברשת" של זארה ומה היא יכולה לעשות?
- האיום המשפטי של דיפלומט על גיא לרר התפוצץ להם בפנים
אבל מעל הכל בולטת רוח תקופת ההתפטרות הגדולה – The Great Resignation – שמשנה את חוקי המשחק ומאמירה את ערכם של העובדים שבוחרים להישאר במקום העבודה שלהם. עובדים אלו מסתכלים על הסרטון ומעבר להזדהות עם העמיתים שלהם, הם חושבים על עצמם: "האם גם אני אפוטר בדרך כזו?", "למה לי לעבוד בחברה שכל כך לא מעריכה אותי" וכו'.
שאלות אלו הופכות את המנכ"ל ממוביל מדיניות לגורם מפריע, במיוחד כשניהול המשבר היה מוטעה ולא עסק בתחושות הללו אלא ברעש שנוצר. התוצאה: פגיעה במיתוג מעסיק, מוניטין שלילי לחברה ועוד יותר שלילי למנכ"ל, כולל ערך לא מחמיא שנפתח בוויקיפדיה. למזלו, הוא גם מייסד החברה, כך שהתזוזה הזמנית או הקבועה שלו הצידה, מאפשרת לו לצמצם את הנזק.
התיקון החברתי מגיע לכולם, גם לבעלים
התחושה היא שבניגוד למנכ"לות, בעלות על חברה מאפשרת הגנה, אבל גם תחושה זו מאותגרת בימים אלו. זאת בעקבות הכתבה של שרון שפורר במקום הכי חם בגיהנום, שבה עלו כנגד רמי יהושע, הבעלים של משרד הפרסום יהושע TBWA, טענות על הטרדות מיניות כלפי עובדות. אלו נאספו על ידי עבודה של נשות הקריאטיב מרינה פאפ ומור בירן.
ככל שהתגובות לתחקיר ולאחר מכן לכתבה היו מכחישות, כוחניות ומנסות למסגר אותה כיוזמה של מתחרים, כך גבר הלחץ. למעשה, בתגובות האלו יהושע העביר מסר לפיו הוא לא רואה במי שעבדו אצלו כנשים עצמאיות. זה לא המסר שמתאים לטענות על יחס לא נאות לנשים. כעת עוד מוקדם להבין לאן זה הולך, אבל בינתיים רמי יהושע נאלץ להשעות את עצמו ובשלב זה העיניים נשואות אל לקוחות המשרד ולשאלה האם זה צעד מספק מבחינתם.
כשזה מנוהל אישי, זה יהפוך לאישי
הרשתות החברתיות מייצרות תקשורת בין גורמים שמעולם לא היתה להם דרך לתקשר ולהפיץ רעיונות, נורמות ודרישות לתיקון חברתי. היא כאן, איתנו, למעלה מעשור וחצי וטבעי שיותר ויותר נושאי שיח ייכנסו אליה. ככל שיהיו לנושאי השיח האלו יותר הישגים, כך תגבה המשוכה לפעמים הבאות.
הגיע הזמן להבין שכיום לא רק מותגים או עובדים, שנמצאים בחזית המגע עם הלקוח, חשופים גם מנכ"לים עלולים להיות אלו שישלמו את המחיר. ולא, זה לא אישי. אבל ניהול משבר שיראה בזה אישי, יהפוך את זה לאישי וזה לא בהכרח לטובת המנכ"ל.
