כשמנהל המדיה בדף הפייסבוק של עידן רייכל בישר לעולם על "שיתוף פעולה ראשון ומרגש" עם אייל גולן, ספק אם הוא צפה את משבר הרשת שהמותג "עידן רייכל" נכנס אליו. נכון, הקליפ מתקרב למספר צפיות של 300 אלף אבל תגובות רבות וסנטימנט שיח שלילי – לא מהסוג שאפיין את הקליפ של עדי ביטי – הם עדות שרק צד אחד נהנה משיתוף הפעולה הזה, וכפי שזה נראה כרגע, זה לא רייכל.
מה עושים? מה שכולם עושים: "להוריד את הראש וזה יעבור" – הגישה הכי נפוצה כיום בניהול משברים ברשתות חברתיות. הטיעון שעומד בבסיס הגישה הזו הוא ש“סערה ברשת” נמשכת גג עד 48 שעות ואז עולם כמנהגו נוהג. בינינו זה לא ניהול, זה לזרום, כי לפעמים זה נכון ולפעמים זה לא.
ההסבר המוצע לגישת "נוריד את הראש וזה יעבור" הוא שלאנשים יש פתיל קצר וגישה למקלדת. כלומר העצבים, הניכור והמיידיות יוצרים את הרעש, כך שלפי ההסבר הזה לא בטוח שהתגובות השליליות ילוו בצעדים אמיתיים בעולם הפיזי ולכן, אם לא נעשה שטויות לא ייגרם נזק מהותי.
גולן מתקשה להיפטר מהדימוי הבעייתי שלו
ההסבר הזה קונה רבים וטובים בתחום השיווק והדוברות, בעיקר כי הדרישה המיידית שלו היא אפס פרואקטיביות – אל תעשה כלום. מדובר בדרישה מאוד קלה לביצוע ולנוכח חוסר הידע ששורר בתחום, היא קלה ליישום וכמו בכל סערה, כשתופסים חזק ומכניסים את הראש, התחושה היא שאפשר לשרוד את מבול התגובות והשיתופים.
עם זאת, ההסבר הזה מתעלם מתמונת המראה. לפי תמונה זו, גם התגובות התומכות מגיעות מאותו המקום, כי אם לאנשים יש פתיל קצר וגישה למקלדת לפעמים הם עלולים להתעצבן מזה שאחרים עושים סערה בגלל משהו שנראה להם שולי, חסר חשיבות או אפילו מטומטם. בניסוח אחר, הם אולי מתנגדים או אדישים לנורמה שבגללה אדם או מותג עוברים לשיימינג, אבל כלל לא בטוח שהם התומכים של המותג או באמת יתייצבו לצדו בעולם הפיזי.
לפי הגישה הזו אייל גולן, שמאז חשיפת פרשת "משחקי חברה" חווה שיימינג ומשברי רשת, יכול להמשיך כרגיל ושום דבר לא יקרה. יהיו מי שיגידו שזה בדיוק מה שהוא עושה, אבל זה לא מדוייק. גולן עובד חזק על התדמית שלו בתחומים אחרים ומנסה לקבל בולטות חיובית (למען הסר ספק, זוהי פעילות לגיטימית) אבל למרות העובדה שהוא חף מפשע לפי חוק ולא הואשם בפרשה, הוא לא מצליח להיפטר מהצל שלה.
- על כלבלב לבן קטן ופיג'מות ורודות – המופע של תיאטרון הטרור
- מה קורה לחוויית הלקוח בזמן משבר?
- ניהול המשבר של שטראוס עבר לשלב החזרה לשגרה
- מהי "הסערה ברשת" של זארה ומה היא יכולה לעשות?
- האיום המשפטי של דיפלומט על גיא לרר התפוצץ להם בפנים
מה קורה פה?
אייל גולן הוא זמר מוערך ומוערץ עם קול נדיר ובעבר הוא סימל קונצנזוס של ישראל החדשה. הוא גם הופיע בסוף “הפגנת המיליון” של מחאת קיץ 2011. אבל משהו השתנה מאז. אנחנו השתנינו. או נכון יותר, הנורמות שלנו. לא של כולם, אבל של חלק מאיתנו.
כחברה אנחנו כבר לא בעד פריבילגיות, כחברה אנחנו כבר לא אדישים לניצול מעמד לצורך ניצול נשים צעירות, כחברה אנחנו כבר לא מוכנים לתיוג נשים כאובייקט. וגולן? הוא לא הואשם פלילית, אבל עד כה לא סימן שהוא מקבל את השינוי בנורמות החברתיות או מתחרט על המעשים או האמירות שרואות בנשים אובייקט מיני.
בתרחיש אחר זה היה יכול להיות סיפור מדהים, שמראה איך לחץ ומחאה חברתית הצליחו לשנות גישה של אמן מוביל ושבעקבות שינוי זה החברה סלחה לו. אבל זה לא קרה, גולן נשאר בעמדתו ומאלץ את מי שמחזיק בנורמות הללו לבחור צד: הזמר או הנורמות שהשתנו.
זאת הסיבה שבכל פעם שגולן מקבל במה ציבורית מי שמחזיק בנורמות הללו מוחה. הרעיון מאחורי המחאה הוא מניעת לגיטימציה ציבורית לחריגה מהנורמות הללו. בחו“ל למחאה הזו יש שם והוא Cancel Culture, שאותו נתרגם כ”תרבות הביטול“ – כלומר, הסרה של אדם או מותג מסדר היום הרשתי והציבורי.
למרות כל זאת, גולן לא ויתר על המעמד שהיה לו והוא חותר לחזור לשם, מצוייד במערכת יחסי ציבור משומנת, שדואגת לייצר סיפורים חדשים שמגיעים לקהלים חדשים באמצעים מגוונים, כגון פרס בכנסת, מופע עצמאות ברשת 13, מתן מענקים לנגנים שלו בזמן שבו אין הופעות, שיתוף פעולה עם מרינה מקסימיליאן ועכשיו גם עם עידן רייכל.
המאבק בתדמית
גולן וסביבתו יודעים שהוא יחטוף ולא פעם התפרסמו דיווחים על איום בתביעה נגד מובילי או מובילות מאבק, אבל משום מה הגורמים שנותנים לו את הבמה מופתעים בכל פעם מחדש. הח“כית לשעבר נאוה בוקר חשבה שהביקורת על הפרס שהיא העניקה לגולן דווקא מועילה לה ושחברי הליכוד יעריכו את פעולתה ויתמכו בה (בפועל זה לא עזר לה להיבחר בשנית ולהיכנס לרשימת הליכוד לכנסת, והיא גם התחרטה עליו).
ערוץ הטלוויזיה רשת 13 רצה להיאבק בתדמית שמאלנית-אשכנזית, הוא אכן הצליח לעצבן את הקהל הזה אם כי לא בטוח שזה עזר לו לרכוש קהלים אחרים ולהרים את הרייטינג. אבל דווקא מי ששיתפה עם אייל גולן פעולה באותו מופע, מרינה מקסימיליאן, זמרת יוצרת שהיא סמל נשי, חטפה ביקורת מקהל הנשים שלה, שראה בה כסמל. עתה זה תורו של עידן רייכל, סמל של קונצנזוס (ועם יח”צ אחר אולי היה מתחרה עם גולן על תואר "הזמר הלאומי") – אצל שניהם, זה כבר סיפור אחר, סיפור משמעותי יותר.
לא ברור איך ומדוע המחאה הזו ומשבר הרשת של עידן רייכל לא נלקחו בחשבון, ומה תהיה הבחירה שלו בדילמה שבין הבחירה בגולן לבין הבחירה בקהל שלו, שמרגע פרסום שיתוף הפעולה עם גולן חש ומביע אכזב מרה ממנו. נכון לעכשיו הבחירה של רייכל היא לשתוק ולא להגיב, בדיוק לפי גישת ה“תוריד את הראש וזה יעבור”. ייתכן שהדבר מתבסס על ניתוח השיח שמעיד שה
לכאורה, זה לא מזיק, לכאורה ה"סערה ברשת" – ובניסוח אחר: השיימינג – חושפת את השיר ומגדיל את מספר הצפיות. אבל בפועל הוא עומד לגלות שהפירוש של השתיקה הזו היא בחירה בגולן. וכאן לרייכל יש הרבה יותר מה להפסיד.
נכתב ע"י המשבריסט לגלובס
