רינה מצליח כ"אויבת העם"

היוש חדשות 12, או בשמכם העדכני N12. מה שאתם חווים כרגע נקרא שיימינג, ביוש באמצעות הרשתות החברתיות. את הסיבה לביוש אתם מכירים: הדברים שהעיתונאית רינה מצליח אמרה בפאנל של יומן שישי עיצבנו הרבה אנשים.

העידן הדיגיטלי, הביא לכך שהמונופול על הביוש כבר לא נמצא רק בידיים של כלי התקשורת וכיום גם הגולש הבודד, בטח אם מדובר בקבוצת גולשים, יכולה להוכיח מישהו על דברים שהוא אמר או עשה. ראוי להודות שבעידן הדיגיטלי הזה כמעט כל מה שאנחנו אומרים יעצבן מישהו – כמו שגם הטור הזה יעצבן מישהו. אבל אם נרצה להבין יותר לעומק מאיפה מגיע הכעס על חדשות 12, נגלה שבדברים שהיא אמרה מצליח עברה על שלושה דיברות של עידן השיימינג: אל תכליל, אל תתנשא ואל תבקר מבחוץ. אגב, הדיבר האחרון מתאר באופן תמציתי את חוסר ההצלחה של כחול לבן במגזר הדתי בבחירות האחרונות לאחר מודעת דגל החרדל.

הסיבה שמדובר בשיימינג ולא במשבר רשת, היא שלמרות השיח הנרחב נגד רינה מצליח ונגד דבריה, למרות שטף הדברים שנכתבים נגד חדשות 12 ולמרות יוזמת הסרת האפליקציה והדיבורים על החרמת מפרסמים בערוץ 12, הפרשנות לדברים של מצליח אינה משותפת, עדיין, למאסה קריטית של צופי חדשות 12 או למשתמשי האפליקציה שלה.

אימוג'י כועס בטלפון

אויבת העם התורנית

ברמה האישית, לא כיף להיות עכשיו רינה מצליח. דבריה בפאנל של יומן שישי על התפשטות המחלה בקרב המגזר החרדי והיחס שבין המגזר הזה למדינה, סימנו אותה כאויבת העם התורנית. רבים וטובים היו במשבצת הזו: קובי מידן שהעז להתבייש על ירי מפגינים, הפרופ' פנינה פרי מתקרית התפילין בשדה התעופה וכמובן אושרת קוטלר על דבריה בגנות הכיבוש. אבל דומה שאף אחד ואחת מהם, לא יגיע לשיא שאליו מגיעה מצליח.

ניצני השיימינג כנגד העיתונאית התחילו במהלך השבת אבל עם היציאה ממנה גל השיימינג הזה תפס תאוצה והפך לצונאמי. לצד ההתבטאויות שמגנות את דבריה, נולדו יוזמות שונות, בהן כניסה לפרופיל הפייסבוק הלא פעיל שלה והשארת הודעות ותגובות לפוסטים, שליחת הודעות לוואטסאפ שלה ושיתוף המחאה נגדה ברשת החברתית החרדית: הסטוריז בוואטסאפ.

מצליח משלמת מחיר אישי כואב כי היא נגעה בעצב כואב. היא קוממה כנגדה קהל מגוייס, יצירתי, נקמן, קהל שיודע להתארגן ובעל חוש הומור יוצא דופן – חוש הומור שבא לידיי ביטוי בהפצת מספר הטלפון שלה בצירוף הבטחה לביצים חינם לחג. לפי מקורות ברשת, למעלה מ-1,500 איש דיווחו מספר הטלפון שלה כספאם, דיווח שהביא לחסימה שלה בוואטסאפ וכמובן השיח כנגדה.

הדיון הפנימי נדחה

העצב הכואב שמצליח נגעה בו הוא הסיפור שעומד מאחורי הנסיקה בנתוני התחלואה בקורונה בקרב המגזר החרדי, והוא מערכת היחסים המורכבת שבין המדינה החילונית לבין המגזר החרדי. ההתעקשות של מצליח על הכמות, ההתעלמות מנורות האזהרה שסיפקו לה עמיתיה לפאנל וההתעקשות לציין את המילה "רוב", כלומר "רוב החרדים", היא זו שמציבה אותה בנקודה הבעייתית – נקודה שהופכת את הדיון מערכי למספרי.

למעשה, מצליח העניקה למבקרים את מה שהם היו צריכים ברגעים אלו: קמצוץ של מה שמכונה "שנאת חרדים" ו"אנטישמיות". ההתבטאות  אויב משותף להתאחד נגדו במקום לערוך כרגע את חשבון הנפש הדרוש בשאלות יסוד, כגון הקשר למדינה החילונית והחשיפה לערוצי המידע של החברה הישראלית. שאלות שהיו בבסיס המוכנות לקבל את סמכות המדינה ומשרד הבריאות במאבק לעצירת המגפה.

האירוניה מתבטאת בכך שאת נס השיימינג במצליח מנהלים מי שבעבור חלקים מהחברה החרדית אינם נחשבים חרדים מספיק: אלו שיש להם טלפון חכם ויכולים לדרג את האפליקציה של N12, אלו שחשופים לתכנים שעבור אחרים נחשבים לא ראויים, אלו שמבקשים להיות חלק מהחברה הישראלית, שבוחרים יום יום להיות חרדים ומוותרים על חומות ההפרדה מהעולם החילוני.

חרדים בירושלים

הגיע הזמן שגם הפריים טיים יכיר את המורכבות של החברה החרדית

מאמינים בכוחם ומעודדים מהצלחתם בשיימינג נגד אל על בעקבות טיסת השבת ובזירות אחרות, השיימינג הזה לא נעצר במצליח אלא מכוון גבוה יותר, לחדשות 12. הפרט השולי שבאולפן היו שני אנשים, דנה וייס ואמנון אברמוביץ', שסייגו את מצליח ועמדו על המורכבות של החברה החרדית אינו רלוונטי, במיוחד כל עוד ישנה אפשרות לדחות את הדיון הפנימי. פרט שולי נוסף הוא שבניגוד למאבקים קודמים, זה יהיה קשה יותר ובימים אלו אף ברמת הבלתי אפשרי.

יתרה מכך, אחד המאפיינים הבעייתיים של שיימינג הוא האסקלציה, ההקצנה בשיח וההפיכה שלו לשיח שמאופיין בהשתלחות, נאצה וקללות. בנקודה זו כבר לא מדובר בשיימינג אלא בבריונות רשת ובנקודה זו, השיח הזה גם מאבד את הלגיטימיות ואת התמיכה הציבורית. לצד המון פוסטים והודעות שדורשות ממצליח להתבייש, כבר יש לא מעט שהשתלחו יתר על המידה. שיח משתלח מסוג זה הוא אולי מכאיב יותר, אבל חוץ מלתת סיפוק מגונה לכותבו, הוא לא תורם דבר.

ייתכן שבחדשות 12 מכירים בכך ולכן הם אינם לא דואגים, אבל זו טעות. הסיבה לכך היא פשוטה, הביקורת נגד מצליח לא נעצרת במגזר החרדי, היא מתחברת לביקורת שהיתה נגדה על הריאיון עם בנט ולביקורת שקיימת נגדה בחוגי ימין – מוצדקת או לא, זה לא משנה. ולכן, לשיח כנגד הערוץ וכנגד מצליח מצטרפים גם דתיים וגם האיש שניסה וכשל ליצור חרם מפרסמים נגד הערוץ: יאיר נתניהו.

זו תהיה טעות מצד מצליח וחדשות 12 לחשוב שכל מה שצריך הוא להוריד את הראש והגל יעבור. הסיפור שהחל בערב שבת רחוק מלהסתיים, במיוחד אם חברת החדשות רוצה להמשיך במהלך שלה ולדבר אל כלל החברה הישראלית. מצד שני, יש לה את היכולת להציף את המורכבות שבה נמצאת כרגע החברה החרדית ואת הכוח להביא את התוכן הזה כמעט לכל בית. החדשות הרעות: זה מורכב מדי להיכנס תחת המשפט: רוב החרדים".

חרדי בטלפון

משבר הוא לא הזדמנות

המאמץ לצמצם את העומס על בתי החולים, שמוכר יותר במונח "לשטח את העקומה, גלגל את המשבר ממערכת הבריאות אל הציבור ויצר משבר כלכלי, שאנחנו עדיין לא מצליחים לדמיין. אנחנו לא מצליחים להבין את המשמעות של כמיליון מפוטרים, של עסקים קורסים ובעיקר עם עולם חסר תקווה, שלא מנבא יציאה מהירה עם שחרור הסגר.

ועדיין, יש לא מעט שמתעקשים לראות במשבר הזה הזדמנות. השיח ברשת מלא סיפורים והמלצות על לימונים ולימונדות, ועל הקשר ביניהם. ברגעים כאלו, כדאי להבהיר, משבר הוא אירוע חריג שיש לו פוטנציאל לפגוע מהותית בארגון (או באדם בודד) ובניגוד למה שמפורסם ברשת, משבר הוא לא הזדמנות.

אם ניקח את אפשרויות העל של ניהול משבר ונפשט אותן, נגלה שבגדול, יש שלוש אפשרויות-על לטיפול במשבר:

  1. חלופת האפס, שהיא להכיל ולספוג, ולמעשה לחיות עם המשבר
  2. ספין, ניסיון להסיט את האש מכם ולגלגל אחריות על מישהו אחר.
  3. להתמודד ולהתייצב מול הטענות.

לא פעם אנחנו רואים מותגים ועסקים שבוחרים להכיל את המשבר, כלומר לנקוט בחלופת האפס, במטרה "להוריד את הראש ולתת לגל לעבור,. המשמעות של החלופה הזו היא שחיקה והפסדים, אבל לצידה יש תחושה מסויימת של שליטה – גם אם יהיה מי שייאמר שמדובר בתחושה מזוייפת. הסיבה לכך היא שבארגון הכל נשאר אותו הדבר ושאף אחד לא משלם מחיר אישי.

הבעיה בגישה זו היא שאם המשבר מחריף – אנחנו בבעיה ונאלצים להשתמש בשתי אפשרויות האחרות, רק שהפעם זה לאט מדי ולפעמים גם מאוחר מדי, כשאיבדנו את יכולת השליטה וגם את האמון מצד הקהל שלנו.

אין הזדמנות בהכלה

יש גם לא מעט מקרים שבהם אנחנו רואים גלגול אחריות, שמתבטא בטקסטים כדוגמת: "זה לא אנחנו, זה הם". לפעמים זה עובד, לפעמים לא אבל זה בעיקר מאוד תלוי במגוון גורמים. וישנה גם התמודדות שמכילה שיח, קבלת החלטות ובעיקר נכונות להתלכלך בבוץ כדי למצוא פתרון. התמודדות זו יכולה להיות מבוססת התנצלות והיא יכולה להיות מבוססת על גישה חליפית שמנסה להגדיר מחדש את גבולות השיח.

מי שבחור בחלופת האפס יגלה שהסתגרות, כניסה לבונקר והורדת ראש עד יעבור זעם לא מייצרת הזדמנות. ההזדמנויות שיש בהכלה ובהסתגלות למצב משברי הן מועטות מאוד וכך גם בגלגול האחריות על מישהו אחר. יעילות בכוח אדם או שיפור מיומנויות גלגול, אלו לא הזדמנויות ששווה לקחת ממשברים.

לעומת זאת, הזדמנות יכולה להיות רק בהתמודדות, וגם זה לא תמיד. כדי שתהיה הזדמנות אנחנו צריכים להבין טוב יותר מי אנחנו, מה הערך שאנחנו יכולים לתת, מי המתחרה ומהם תנאי השוק. וכרגע החלק ה"זניח" הזה של "תנאי השוק" מאוד לא ברור.

בניסוח אחר: אי הוודאות שקיים כיום מקשה מאוד על היכולת למצוא הזדמנויות במשבר ולא נראה שהמצב הולך להשתפר מהותית בקרוב. מי שיוכל להפיק תמונת מצב שתאפשר לו למצוא דרך, יגלה שיש לו הזדמנות. מי שלא, יתקשה.

במקום להבטיח הבטחות סרק, ראוי להודות שבמשבר בהיקף כזה, ספק אם כולנו נוכל למצוא הזדמנות. מצד שני, כולנו יכולים לנסות.

נכתב ע"י המשבריסט לגלובס

0 0 vote
Article Rating
, , , ,
הקורונה היא לא משבר בריאותי – היא משבר כלכלי
ניהול משבר הקורונה מדגים למה אסור להקשיב רק לגורם מקצועי אחד
הרשמה לעדכונים על תגובות
התראה של
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
תפריט
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x