מזה מספר שנים שמותגים, ארגונים ורשויות נמצאים בתהליך הפנמה של חוקי משחק חדשים, בעקבות פריצת הרשתות החברתיות לחיינו. בתחילה, כמו כל הדברים הטובים, המותגים ועמיתיהם התמקדו ביתרונות שניתן להפיק מהדבר ובהמשך הם החלו לגלות שהרשת יודעת גם לנשוך.
רשת חברתית משנה את המונופול של ההון, השלטון והעיתון על זרימת המידע, שינוי שמקל על האדם הפשוט להביע את דעתו ולהצטרף ליוזמות ולמחאות שונות. אחת הנגזרות של השינוי הזה היא חשיפה של מותגים, רשויות, ארגונים ועסקים לביקורת ישירה, לשיימינג ולמשברי רשת 247 בשל הפעולות, השיקולים והמדיניות שלהם.
גם היום, למעלה מ-10 שנים אחרי שפייסבוק ויוטיוב נמצאות איתנו, מתגלה מדי שבוע מותג, ארגון או עסק תורן שלא עשה את הסוויץ' ובפעולתו מעצים את המשבר. ראוי לציין, כי כלים כמו ניטור תוכן עוזרים בהתמודדות אבל כל עוד הבלעדיות על פרקטיקות התגובה בעת משבר נמצאת בידיי יועצי התקשורת ועורכי הדין, הנושא ימשיך להיות מעניין. הטור הזה (אם תצליחו למצוא אותו ברשת) עוסק במותג האחרון שציפינו שלא יפנים את הכללים “החדשים” והוא פייסבוק.
האם אתר קונטקט פייסבוק הוא הבעיה?
על פניו, לא מצופה ממי ששולט ברשת להיכנס לשדה המוקשים שלה, אבל ההחלטה של פייסבוק ישראל להעצים את תגובותיה אל מול הביקורת שמתח נגדה דורי בן ישראל קריו, חשפה אותה למשבר רשת שבו, כפי שזה נראה כרגע, יש לה רק מה להפסיד.
לבן ישראל יש סל טענות נגד פייסבוק, חלקן מוצדקות ועם חלקן ניתן להתווכח. שאלת המסים, השירות החסר למפרסמים, השקיפות, המאבק בהסתה לטרור ובבריונות הרשת ועוד הן דוגמאות לסוגיות לגיטימיות, ואך טבעי שהגולשים ברשת החברתית יעסקו בהן.
ההתמקדות של פייסבוק ישראל בקישורי אתר “קונטקט פייסבוק” והגדרתם כספאם או כל הגדרה אחרת היא בעייתית משתי סיבות:
1. הקישורים האלו נמצאים בלא מעט אתרים חדשותיים, הם עדיין באוויר וניתנים לקישור ברשת.
2. פייסבוק מלאה בפרטים אישיים, כולל מספרי טלפון וכתובות של עורכי דין, שופטים, עובדים סוציאליים, נפגעי עבירה, חשודים תחת צו איסור פרסום ועוד, אבל כנראה רק כשזה מגיע הביתה, לעובדי החברה, זאת הופך להיות בעיה.
הפרחים לרוטשילד
יכול להיות שבמטה הישראלי חשבו שהקלות היחסית שבה הסירו את “סטטוסים מצייצים” ו“באים לבנקים” מסדר היום של הרשת תחזור על עצמה גם הפעם, יכול להיות שלא צפו את התחכום ואת הנחישות של בן ישראל וספק אם הם לא היו מודעים לעניין שהוא יוצר, אבל כרגע הם מצטיירים כמו תאגיד שנלחם ברשת החברתית באמצעות סוללת עורכי דין, יועצי תקשורת וכוחנות – שזה שווה ערך לכלים מימי האבן של המדיה המסורתית.
בשירה “אני ובובי מקגי” כתבה ג'ניס ג'ופלין: “Freedom’s just another word for nothing left to lose” וזה הסיפור של בן ישראל – אין לו מה להפסיד. למען האמת יש לו רק מה להרוויח: אולי האתר שלו ייחסם, אבל אין גבול לכמות ה-URLים שאיתם ניתן לשכפל את האתר ולהמשיך לשתף תוכן בועט, אולי 43 אלף הלייקים שהלכו לפח יחד עם העמוד שלו לא יחזרו אבל מספיק שכלי התקשורת ידווחו על העמוד החדש שלו והוא כבר יקבל את הלייקים המשמעותיים יותר בחזרה. אולי הוויראליות שלו תיפגע אבל הרלוונטיות של הדברים תמשיך להדהד.
למעשה, פייסבוק בונה ומאדירה אותו בהתנהלותה, היא הופכת את כל הקרב הזה למעניין ובקצב הזה לא רחוק היום ודורי מישראל יקבל הזמנה לתת הרצאה באוניברסיטה מעבר לים ומשם תהיה הדרך קצרה לטד ודומיו. אגב, את הפרחים הוא יוכל תמיד לשלוח לבניין ברחוב רוטשילד.
האם כשרוצים יכולים?
המזבלה זה לא “באים לבנקאים”, יש בה תחכום דיגיטלי, קשר עמוק לתעשייה, מיצוב נקי שלא היה ל“סטטוסים מצייצים” ותחושה של שואו מתמיד. גם אם פייסבוק ישראל יצליחו להשתיק את קריו בכל פעם שהוא יצוץ על פני הרשת, הם לא יצליחו להשתיק אותו בערוצים האחרים ובמדיה המסורתית ובכך יאותתו שיש אלטרנטיבה לעולם הרשת השלם שהם מתאמצים ליצור.
ולכן, במקרה הזה, לפייסבוק יש רק מה להפסיד, החל מסדיקת הדימוי החיובי שלה ועד לאיתות לכוחות גדולים יותר בכל העולם שהיא חשופה, שיש לה חסרונות ושניתן לנצח אותה ולהתגבר עליה. אגב, באופן פרדוקסלי היא מוכיחה את אחת הטענות המקדמיות של בן ישראל והיא: שאם היא באמת היתה רוצה היא היתה יכולה להילחם טוב יותר בהסתה לטרור ובריונות הרשת אבל היא לא עושה זאת. עובדה, כשזה נוגע אליה, היא דווקא עושה זאת מצויין.
