עם כל הכבוד למתיחות בהר הבית, למשבר הדיפלומטי עם ירדן ולמהומות ביפו, הנושא המדובר ביותר ברשת החברתית בסוף השבוע היה פרשת הגללים של הכלבה קאיה ותגובת בעליה, יאיר נתניהו, לנוכח הדרישה לאסוף אותם.
זה התחיל בגינוי בנו של ראש הממשלה, המשיך בגינוי כותבת הפוסט ומשם התפתח להוקעת השמאל, בטענה שהוא מציק לילד ומנצל נושאים כה נמוכים כדי לתקוף את נתניהו האב. כך נראה עידן הפוסט בושה
שיימינג נגד בעלי כלבים
הסערה שהתעוררה ברשת היא הזדמנות לבחון את היחס האמביוולנטי שלנו כלפי תופעת השיימינג. לכאורה הסיפור במקרה זה הוא פשוט: ביוש בעל כלב, שלא אסף אחריו. בפועל, מדובר במקרה מורכב יותר שמדגים מדוע השיימינג הוא לא הבעיה אלא היעדר הסכמה על נורמות חברתיות מוסכמות והשאלה האם הפסקנו להתבייש.
גללים, צרכים או צואת כלבים ברחובות הם מכת מדינה שפוקדת כמעט כל עיר וישוב בארץ, שנגרמת משום שבעלי כלבים מתעלמים מהחוק ואינם אוספים אחרי הכלבים שלהם. אוזלת היד של הרשויות להשליט את החוק יצרה ואקום שאליו נכנסו הגולשים ברשתות החברתיות – בדיוק כפי שקורה סביב מחדל האכיפה כנגד חנייה אסורה.
הציבור ממלא את הוואקום הזה באמצעות שיימינג, שהוא ביוש אדם או ארגון באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות. בניגוד לתפישה הרווחת שיימינג הוא לא בריונות רשת אלא עיסוק באירוע שהתרחש במציאות הפיסית או הדיגיטלית ובמשמעות החברתית שלו. בניגוד לבריונות רשת שמטרתה היא פגיעה באדם כלשהו, מטרת השיימינג היא שמירה על נורמות חברתיות והוקעתו של מי שחרג מהן.
זהו אינו המקרה הראשון ולא השני של ביוש של בעלי כלבים שלא אספו, ומקרה דומה הוציא את העוקץ מדף הפייסבוק נלחמים בישראלי המכוער ואף הביא לסיום פעילותו לאחר שהמבוייש הוכיח כי הדברים שפורסמו אינם נכונים. אבל הפעם השיימינג תפס ויראליות יותר מהרגיל והסיבה לכך פשוטה: זהות המבוייש.
עוצמת השיימינג תלויה גם ביעד שלו
העובדה שבנו של ראש הממשלה השאיר את גללי כלבתו בגינה העניקה לפוסט ממד נוסף של ביוש. ממד זה יצא מגבולות המקרה הנקודתי ועסק בהוקעת משפחת נתניהו על יחסה לציבור והתחושה שהיא עומדת מעל החוק. ממד זה אף קיבל חיזוק לאחר התגובה לכלי התקשורת, שבה לא הוכחשה האפשרות כי יש צדק בדבריה של המתלוננת.
עקרונית, המעשה המיוחס לנתניהו הצעיר חורג מהנורמות החברתיות ומחוקי העזר העירוניים. לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי מול גינוי זה התייצבה חזית אחידה של גולשים שמאמינה, כי רדיפת האיש בשל שיוכו המשפחתי היא חריגה מנורמה חברתית אחרת ואולי ראויה יותר.
ההסכמה לנורמה יוצרת את השיימינג
שיימינג הוא כלי חברתי חשוב לשמירה על נורמות חברתיות ולו היה נערך סקר בלתי תלוי, סביר להניח שרובו המכריע של הציבור היה רואה בעין חיובית שיימינג נגד בעל כלב שלא אוסף אחריו. אבל מרגע שהתברר, כי מדובר בבנו של נתניהו איבדה הנורמה מתוקפה החברתי ולתוך מערך השיקולים של הגולשים הצטרפו נורמות נוספות, שלאורן הם גיבשו את דעתם.
כלומר, ההזדהות עם שיימינג וההשתתפות הפעילה בו נובעת מההסכמה לנורמה שבשמה הוא מתבצע. מי שהסכים כי פעולתו של יאיר לא היתה מוצדקת אימץ צד ותמך בשיימינג ומי שהיה סבור, כי פוסט התלונה הוא ביטוי לרדיפת נתניהו, גיבש דעה שלילית כנגד השיימינג.
בעידן הפוסט בושה כבר לא צריך להתבייש
סערת קאיה הנוכחית מעידה שאנחנו חיים בעידן פוסט בושה, שבו הכלים והסנקציות החברתיות ששמרו על החברה מפני חריגה וסטייה אינם מתפקדים עוד משום שניתן להתגבר עליהם באמצעות נורמות אלטרנטיביות, כפי שקרה במקרה זה.
הסיבה שנורמות אלטרנטיביות אלו מתקבלות בקרב קהל מסויים, היא תוצאה של פיצול ושחיקת ההסכמה החברתית – מגמה זו מעידה שאנו צפויים ליותר מקרי שיימינג, שיהיו שנויים יותר במחלוקת.
הטור פורסם במקור כטור דעה בהארץ
