התנגשות הרשת בין בעל המלון מדבלין לבין הבלוגרית הצעירה מרסקת את התיאוריה שמקדשת את החשיפה בכל מחיר (Just Spell My Name Right). זאת משום שלמרות העובדה, שבהשוואת הנתונים הבלוגרית הצעירה הגיעה לשווי חשיפה של למעלה מפי 2 מבעל המלון (4.3 מיליון אירו מול 2 מיליון אירו),אבל טעויות של משפיענית רשת גורמות לתחושה שהוא זה שיצא כשידו על העליונה.
זאת התנצלות עם סטייל
גם לאחר שהוא ירד מסדר יומם של כלי התקשורת שני הצדדים המשיכו לצייץ ולעסוק בנושא השבוע. אבל מבט אחד על פניהם של המעורבים בפרשה מבהיר דבר אחד: פול סטנסון נהנה מכל רגע וסוחט כל שנייה ואילו אלי דארבי סובלת ומתייסרת מכל רגע, ומשום מה מתעקשת להעביר את המסר הזה.
בעוד בעל המלון פרסם וידיאו מלא סטייל, שבו הוא מדמה מסיבת עיתונאים, מביע את רצונו להתנצל "בפני… אף אחד" ומשיק מרצ'נדייז של האירוע, הבלוגרית הצעירה העלתה עוד וולוג בן 10 דקות (שהוסר), סוחט דמעות, שבו היא מסבירה את עמדתה (שוב), מתארת את מה שעבר עליה (שוב) ופונה למי שכתב עליה כך וכתב עליה אחרת.
הטעויות של משפיענית רשת
מי שרוצה ללמוד מהו שיימינג טרנאראונד, מונח שהגדרתי ומשמעו ניצול הזדמנויות משיימינג, מוזמן לבקר בנכסי המדיה החברתית של מלון המוס הלבן והבעלים שלו פול סטנסון, כי הוא עושה זאת מצויין. לעומת זאת, למי שרוצה ללמוד מה אסור לעשות מומלץ לעקוב אחר אלי דארבי, משום שההתנהלות שלה היא אסון סושיאל ואסון תקשורתי מתמשך.
בטור הקודם שכתבתי בנושא, עסקתי בנורמות שסבבו סביב התנגשות הרשת הזו אבל בעוד אחד הצדדים הבין איפה הוא נמצא ולאן הוא צריך ללכת, הצד השני ממשיך להושיט את ראשו לגליוטינת הרשת וזו לא מגלה רחמים, או לפחות מספיק רחמים.
אז מה דארבי היתה צריכה לעשות?
זה עסק: אם בחרתם בקריירה של בלוגריות ומשפיענות רשת, אתם צריכים להבין שזהו עסק לכל דבר וכמו שדארבי עצמה אמרה: זה לא אישי, זה מקצועי. הבעיה היא שהיא לא הפנימה את האמירה שלה ובחרה לקחת את זה באופן אישי, והנציחה את הקורבנות שלה.
הרשת כמעט תמיד תנשוך. תמיד יהיו מי שינצלו את המצב כדי לצחוק, להטריל, ליצור מימים או ליצור תוכן שיקדם את עצמם. ברגעים כאלו חוכמת ההמון לא עובדת, המנגנון השולט הוא העדריות וזו תעדיף כמעט תמיד את הצד המנצח. הדרך היחידה לשבור את השורות היא באמצעות יצירת הזדהות אצל הקהל שלך.
טעות נוספת: לא לחשוב אסטרטגי
ייתכן שזה מה שדארבי ניסתה לעשות ללא הצלחה מכמה סיבות: היא לא הגדירה מספיק טוב מי הקהל שלה, היא לא הגדירה מטרות, היא לא היתה מעניינת מספיק ויותר מכך היא העליבה חלק מהקהל ולכן היתה עסוקה בהתנצלויות והתנצחויות – אם בכלל טרחתם להקשיב למה שהיא אומרת.
כלומר, עם מי היא דיברה? עם העוקבים שלה, עם מי שבייש אותה, עם מי שצחק עליה, עם בעל המלון? איזה מסר היא ניסתה להעביר? להסביר את עצמה? להודות שהיא נפגעה? אם היא לא מתכננת קמפיין של נפגעת שיימינג, איזה ערך יש לזה?
אבל אחד הדברים המוזרים בהתנהלות שלה היא ההפתעה מהחשיפה שלה. מי שעובד ופועל ברשתות חברתיות צריך להבין את כלל היסוד: אין אנונימיות ברשת – תובנה שמצופה מילידת דור ה-Y, בואכה דור ה-Z לדעת אותה. לכן, חשפו אותך? אין טעם לבכות, תתמודדי ותחשבי מה את רוצה להשיג. וכן, גם אימייל זה לא מקום בטוח.
צריך ליזום, לא להגיב
תחשבו מה היה קורה אם בסרטון הראשון שלה היא היתה אומרת: "היי, כן, זאת אני. אני זו הבלוגרית שהציעה למלון שת"פ ושמעתי איפשהו שהוא סירב לקבל אותו. אפשר לומר שאלו החדשות הרעות אבל החדשות הטובות הן שאני נוסעת לדבלין בין 8 ל-12 בפברואר ועדיין לא בחרתי מלון, אז אם אתם מכירים מלון שרוצה לעשות שת"פ, עכשיו שיש כל כך הרבה עניין סביב הנסיעה שלי, בואו נדבר. יודעים מה? בוא נעשה משאל, אתם מוזמנים לשלוח אלי לאינבוקס את המלונות שתרצו שאבדוק אותם וביחד נחליט לאן נוסעים – מבטיחה לשתף את החוויות שלי".
תחשבו מה היה קורה לו בסרטון שלה היא היתה מסבירה על עולמה של בלוגרית, על מה היא עושה, איך היא מחליטה על מה לכתוב, כמה עבודה היא משקיעה ומה זה נותן לה, לקהל שלה ולשותפי הפעילות שלה?
יותר טוב, תארו לכם שבזווית העין, בסרטון שזכה ל-2.2 היתה יותר מחשבה על מה רואים והיה איזשהו מסר על קיר, מוצר לא שגרתי שזוכה לחשיפה או כל דבר שמעיד על העוצמה שבלוגרים מבקשים להראות שיש להם.
בקיצור, שיימינג זה בעסה. זה כואב בבטן, זה משתק, זה גורר תגובות בריוניות ומעליבות, אבל זה שיח והשיח הזה מייצר בולטות. מה תעשו איתו? זאת ההחלטה שלכם. אם אתם עסק, אם אתם כותבים, אם אתם תופשים את עצמכם כמשפיענים, כמעט תמיד יש מה לעשות. עכשיו, שמישהו ישלח לדארבי את הטור הזה…
