הדבר הראשון שצריך לעשות כשנכנסים למשבר הוא להבין את זה.
הדבר השני שצריך לעשות כשנכנסים למשבר הוא להבין על מה המשבר.
הדבר השלישי שצריך לעשות כשנכנסים למשבר הוא להגדיר יעדים: מה רוצים להשיג במסגרת המגבלות.
הדבר הרביעי שצריך לעשות כשנכנסים למשבר הוא לפעול למען השגת היעד.
ועכשיו בואו נדבר על יינות ברקן:
לפי הכתבה בכאן תאגיד השידור לפני כשנה יקבי ברקן החליטו לעבור לכשרות בדץ העדה החרדית – המשמעות: הסידור של “הזזת” העובדים מתפקידם לא באמת עבד. מעבר לכך, היתה להם שנה להיערך למשבר, בתוספת הזמן שעבר מאז בקשת התגבה מצד ערוץ הטלוויזיה.
אפליית אתיופים, דת ומדינה, יחסי חרדים-חילונים, מזרחים-אשכנזים הם נושאים נפיצים. איכשהו יצא שברקן יצאו האיש הרע בכולם ועוד בשבוע של אל על וכיכר ההפרדה. במילים שלהם: “נקלענו לסיטואציה”.
איבדו את האוריינטציה
יקבי ברקן לא הגיבו, קבוצת טמפו כן. אם היה כאן רצון לטשטש זה לא עבד ולא היה יכול לעבוד. להיפך, זה היה יכול לגרור שיימינג נגד מותגי טמפו (היוש גולדסטאר) גברים לא הצטרפו למחאה עם מסר מורכב נגד פרסומת שנתפשה סקסיסטית, אבל אתיופים? זאת מחאה שקל להצטרף אליה, הכי הכי אחי.
לפי התגובה, עושה רושם שיקבי ברקןטמפו איבדו את האוריינטציה ולא הבינו מי נגד מי ולאן הם הגיעו. לאף אחד לא באמת אכפת כמה אתיופים עובדים בטמפו (אתם באמת רוצים שמישהו יבדוק באילו מחלקות ובאילו משכורות?). לגולשים אכפת רק משלושה עובדים ואפילו לא מהם אלא מהסיפור שהוא מייצג, הסיפור של העדה כולה.
לפי התגובה, ברקן לא הבינו שהם הפכו לעוד חוליה בשרשרת הקיפוח של העדה האתיופית, זו שעוברת דרך בנק הדם, אלימות משטרתית, רישום לנישואין ועכשיו הם מהווים עדות לכך שגם 30+ שנים אחרי עבודה שחורה של אהוד בנאי, יש מי שמציב סימן שאלה על יהדותם של בני העדה.
זה לא הכסף, זאת ההשפלה
בברקן לא השכילו להבין שזאת לא המשרה ולא הכסף. זה הכבוד, זאת האמונה, זאת ההשפלה, זה הבדל הצבע = הגזענות, כי גם אם אתה מעסיק עובדים, עצם העובדה שאתה מזיז אותם כי מישהו חושד ביהדות שלהם, זה הסיפור.
ולתוך הסיפור הזה נכנס הדיבייט בין הרב עובדיה יוסף ז“ל לבין הממסד החרדי האשכנזי, כשאביו של הרב הראשי כיום קיבל את פסק ההלכה שהכיר ביהדותם של בני העדה – אגב, למתחרים של ברקן יש כשרות מההכשרים שמאמצים את פסיקת האב.
בהתחשב בכך שמדובר בקבוצה שמכילה את גולדסטאר, יש בטמפו הבנה מהו משבר רשת אבל מה שמתאים לגולדסטאר לא מתאים לברקן והניסיון ללכת עם בדץ ולהרגיש בלי אתיופים לא עבד. לא רק שלא עבד אלא החמיר את מצבם ובמקום להשתלט על נתח שוק חדש הם זכו להצהרות חרם מהקהל הרחב, הקהל שכבר היה שלהם.
העובדים הוחזרו לתפקידם
24 שעות הספיקו להם כדי לשנות כיוון אבל במהלך הזה לא היה מענה ברשת. היה שיח אך ורק עם כלי התקשורת ורק כ-3 שעות לאחר פרסום ההבטחה להחזיר את העובדים לתפקידם, עלה הפוסט בעמוד של ברקן.
עכשיו, בשביל מה מותגים מנהלים נוכחות ברשת? בשביל מה יוצרים אינגייג'מנט, בשביל מה הפעילות והקמפיינים, אם לא בשביל ליצור קהל ו-ל-ד-ב-ר איתו גם ברגעים כאלו? אלו הלקוחות שלכם, אם אתם רוצים אותם, אתם חייבים להם תשובות.
אז מה עכשיו? הגל יימשך; מבצעים יעזרו להגביר קנייה מאדישים, מנותקי קשר ומבעלי דעה קדומה. היתר ימשיכו להחרים עד שישמעו מברקן את המוסיקה המתאימה, שמבשרת שהם הבינו את הטעות ופעלו לתקנה.
