הוויכוח כאן הוא לא על השביס של לינור אברג'יל אלא עלינו והוויכוח הזה הוא לא על הזכות שלה, אלא על הזכויות שלנו.
הוויכוח הזה מבליט עד כמה אנחנו עסוקים בעצמנו ועד כמה אנחנו ממוקדים בקבוצות השייכות שלנו. הוא מבליט עד כמה אנחנו נלחמים על הנורמות של קבוצות השייכות האלו ועד כמה איבדנו את היכולת, ובעיקר את הרצון להקשיב לאחרים. להקשיב ולנסות להכיל.
השביס של לינור אברג'יל לא הסתדר לעודד אל-יגון
הוויכוח הזה התחיל, ככל הנראה, בניסיון שיימינג של השופט בדימוס עודד אל-יגון כלפי לינור אברג'יל, משום שהוא ראה חריגה מנורמה מסויימת בניגודיות בין שערה האסוף והמכוסה באופן בולט, לבין שמלתה ההדוקה. מבחינתו זו היתה חריגה מנורמה של צניעות, מבחינתו זה היה אקט של צביעות, סוג של ריקוד על שתי חתונות – שאחת מהן (זו החילונית) צפויה להסתיים. ועל כך הוא כתב – הבחירה שלו לבייש ברשת הופכת את זה לשיימינג.
הוויכוח הזה המשיך בשיימינג כלפי השופט בדימוס משום שמתוכן הדברים אותם הוא כתב, מההתנסחות, מהבוטות, עולים סימני שאלה. האם מדובר בשנאת נשים, בשנאת הדת, בהקטנה, או שמא בהחפצה ואף בהטרדה מינית – ועל כך הוא בוייש. למרות שהוא סירב להתנצל, הוא טען שאין לו דבר נגד אברג'יל.
זה יותר מהשביס של לינור, זו החברה שלנו
בנקודה זו הוויכוח הזה הפך לאירוע שיימינג רב חזיתות, שגרם לגולשים ולגולשות להתלכד סביב הנורמות החשובות להם: מקומן של נשים בחברה, מקומן של נשים דתיות בחברה, החופש ללבוש (ארוך או קצר) מבלי לקבל הערות על בחירה זו, המאבק בהטרדות מיניות, שמאל, ימין ועוד.
הוויכוח הזה ממשיך בשאלה האם לאישה מותר ללבוש את מה שהיא בוחרת ללבוש או שאם היא דתייה אין לה באמת בחירה אמיתית. הוויכוח הזה גם ממשיך בשאלה האם הבחירה בכיסוי הראש הזה (כנראה שיש בחירה) הוא ממלכתי או שיש בו מן האצבע בעין.
הוויכוח הזה ממשיך כשחברת כנסת חילונית וליברלית מצטלמת עם כיסוי ראש וקוראת לאחרות להצטרף. והוא ממשיך כשאותה ח“כית חוטפת שיימינג על שתיקתה במקרים אחרים על רקע השתקת נשים.
כשהחברה מפולגת, כל הזדמנות הופכת לשיימינג
במקביל, אירוע השיימינג הזה אומץ על ידי מתנגדי האליטות והסדר החברתי הישנים, באופן שקורא תיגר על בתי המשפט ומציף מחדש את ספין האמון הנמוך בהם (למה ספין? כי למרות הכל, אמון הציבור בבתי המשפט גבוה מזה שהוא רוחש לפוליטיקאים וסביבתם, אשר מבליטה את הנתון הזה).
למעשה, נוצר כאן אירוע “שיימינג הכל בכל”, שנמשך הרבה אחרי שמיס עולם לשעבר חזרה לביתה והסירה את כיסוי הראש משערה. האירוע הזה מלמד בעיקר שני דברים:
- עד כמה החברה שלנו מפולגת, מסוכסכת, אינה מסוגלת להכיל ביקורת ומעדיפה את המאבקים הפנימיים על רגעי אחדות.
- כל עוד זאת ההעדפה החברתית, השיימינג לא הולך לשום מקום והוא עוד ילווה אותנו שנים רבות.
