את השיימינג לרב אבינר כלי התקשורת יכנו כ“סערה ברשת”, אבל בפועל זהו שיימינג. זהו אירוע שממחיש את הפער בין העולם האנלוגי לבין זה הדיגיטלי. הפער בין עולם שבו נושא המסר מדבר אל קהל מוגדר במקום פיזי, לבין עולם שבו הקהל מורכב מהרבה גוונים שונים ושיש לפרטים בקהל הזה את אותה היכולת כמו לנושא המסר להעביר מסר אחר ואף נוגד.
ראש ישיבת עטרת כהנים, הרב שלמה אבינר, פרסם פוסט בפייסבוק ובו עשרת הדברות שלו לילדה הצנועה. מטרת הפוסט היתה להציב מודל של צניעות הלכתית לילדות בנות 12, לפי תפישת הרב אבינר. עשרת הדברות הללו מפרטים בדקדוק רב איך ללבוש ומה ללבוש וכמה ללבוש, והם נחתמים באמירה שהם ישמחו את ריבונו של עולם.
זו לא הדתה, זו החמרת יתר
זה היה תרחיש צפוי מראש, שבו טקסט של “ככה אני אומר וזהו” פורסם בפייסבוק וזכה לתגובה פחות מחבקת. לו הטקסט הזה היה מתפרסם בספר, בעלון שבת, בדרשה או בשיעור, ייתכן והשיח שהיה מלווה אותו היה שיח של הסכמה או לחילופין כזה של ויכוח נוקב, אבל מרגע שהוא עלה לרשת, הדיון על נורמות במרחב הציבורי הפך אותו לשיח שיימינג.
נכון לכתיבת שורות אלו זכה הפוסט ל-166 רגשות בלבד (כשרק 66 מהם אוהדים) אבל הוא הפך לוויראלי ויצר שיח שלילי נגד הרב. שיתופים, צילומי מסך, פוסטים, ממים והמון תגובות ביקורתיות, שלא נעצרו בפייסבוק אלא יצאו גם לטוויטר וגם לאתרי אינטרנט.
דברי הרב זכו לביקורת רבה, החל מהאשמות על הדתה, על משיכה מינית לקטינות, דחיפת אפו לעניינים לא לו ועוד. אבל אסור לטעות, השיימינג לרב אבינר לא נעצר בחלקה החילוני של החברה, הוא שטף חלקים נרחבים גם במגזר הדתי ואף החרדי. חלקן היו הביעו נימוס ומבוכה, כגון “דברים מצערים ביותר”, “פוסט כואב כואב כואב”, “מה התועלת בדברי הרב” ועוד – אגב, חלק מהתגובות והפוסטים נמחקו (כוחה של נורמה).
אבל זו רק היתה ההתחלה. דתיים ושומרי מצוות התנערו מדברי הרב בטענה שהם מוגזמים, שהם מחמירים איפה שלא צריך להחמיר ושהוא לא האיש המתאים לפסוק בנושא. דברי הרב ניסו לקבוע נורמה מחמירה והיתה הסתייגות ממנה, כי היא הלכה רחוק מדי ויותר מכך, היא גם הציבה עבור המגזר הדתי מראה, שמשקפת באופו שניתן להזדהות איתו איך הצד החילוני רואה את ההחמרה ומפרש אותה כהדתה.
הרב אבינר מסרב להתבייש, אבל
למרות העובדה שהפוסט המקורי נמחק והפוסט הנוכחי הועלה מחדש, בשיחה עם אתר כיפה, טען הרב אבינר שלא אכפת לו אם יש ביקורת על דבריו. לדעתו דברים אלו משקפים את רוח תורת ישראל וכך צריך לנהוג. למעשה, הרב אבינר לא מקבל את הנורמות שבשמן מנסים לבייש אותו. הוא רואה עצמו כמי שמייצג נאמנה את עולם התורה ולכן הוא אדיש לניסיונות הביוש ומוכן לספוג אותם בשביל הנורמות שאותן הוא מנסה לקדם.
ייתכן שהרב החליט שאסור לו להתקפל או שהוא קיבל ייעוץ כזה. צריך להבהיר שזוהי החלטה לגיטימית גם אם לא כולם יאהבו אותה, זוהי מדינה דמוקרטית ובה מותר לכל אדם, בטח לרב להביע את דעתו. לצד זאת, המשמעות של החיים במדינה כזו היא שאמירה מסוג זה תזכה בביקורת, ביוש וגינוי מצד מי שרואה בה כלא ראויה – גם דעה נגדית זו היא לגיטימית במדינה דמוקרטית.
במבחן הבושה, השיימינג שהופעל כנגד הרב לא צלח אבל, חוץ מגרימת בושה למי שחרג מנורמה מוסכמת, לביוש יש מטרה נוספת והיא הדהוד פומבי והבהרה של הנורמות הרצויות בחברה. לכן, גם אם דבריו של הרב ניסו להציב איזשהו סימן דרך, חזון צניעות, שאליו צריך להתכוונן, בפועל הם יצרו תגובת נגד חזקה שהיתה משותפת למגזרים שבדרך כלל לא נוטים להסכים הרבה האחד עם השני, אבל הפעם הם הסכימו כנגדו.
ההסכמה הנדירה הזו יצרה שיח על נורמות, חשיפה לרעיונות ותרמה להבנה בין המחנות השונים שמרכיבים את החברה הישראלית. אולי לא זו היתה הכוונה אבל זה גם משהו.
לטעמי הוא עשה שירות מעולה לחילונים הנלחמים בהדתה ולנשים בכלל.
הקיצוניות הזו מעוררת אי נוחות ודחייה ובכך הוא מאבד חלקים מקהלי היעד השלו.
איזה קיצוניות ואיזה בטיח, דרך התורה אינה צריכה לעורר בך "דחיה", זה אחד הרבנים הצדיקים של הדור