לדברים שנכתבים מהבטן יש פוטנציאל ויראלי. משהו שהשכל לא יודע לפצח. אין מה לעשות, הרגש יוצר עניין והמעיים שנשפכים על המקלדת (צריך ביטוי שמתאים גם לפוסטים שנכתבים באנדרואיד או אייפון באופן ספונטני, מהשטח) מדבק ומתחבר לגולשים ולאמוציות שלהם, בטוב או ברע.
קצת מוזר לומר אבל הסופרת אלונה קמחי גילתה (שוב), שלמילים יש השפעה והסטטוס “המופתי” שהיא כתבה הצליח לחרוך את הרשת. בעקבות התגובות קמחי הסירה את הפוסט אבל על צילומי המסך ששורצים בפיד ועל הכתבות השליליות שמסקרות אותו כבר אין לה שליטה (1, 2, 3).
כוחו של צילום מסך
הדבר הראשון שאפשר ללמוד מהפרשה הוא שבמקלדת יש מקש שנקרא PrtSc, והוא יודע להכאיב לאנשים שחושבים שתוכן ברשת הוא דינאמי וניתן למחיקה. תקראו לזה הארד קופי, סטילס או jpeg אבל פונקציית צילום המסך היא התחמושת הראשונה בארסנל של הגולשים.
הפונקציה הזו קיימת גם בכל סמארטפון נורמאלי וברשת יש לה חיים משלה, תשאלו את ציפי לבני, ביבי נתניהו וגם את מנהלי הניו מדיה של אגד, כשהתשובה שלנו ל“אמא של אגד זונה” הצחיקה את הרשת בימים הטובים של סטטוסים מצייצים.
זאת לא הפעם הראשונה שדברים שקמחי כותבת זוכים לביקורת חריפה ולגינוי. הפוסט הקודם היה בעקבות כתבה של העיתונאי טוביה טננבאום, שפרסם ספר ובו ציטוטים בעייתיים של פעילי שמאל וזכויות אדם.
“את הטטנבאום הזה צריך להעלות על מוקד. יש לי כמה ידידים בלוד שישמחו לעשות את העבודה השחורה וסאלאמת בחולות של ראשון”. התבטאות נוספת היא השיר “עניין של הרגל”, שכתבה קמחי לבן זוגה יזהר אשדות, אשר מייחס דמוניות לחיילי צה“ל בשטחים. השיר שנכתב בעקבות מפגש שלה עם פעילי שוברים שתיקה וסיור בחברון.
האם הפוסט של אלונה הוא משבר ניו מדיה?
"לכל עם יש את השלטון שהוא ראוי לו. תחי הטיפשות, הרשעות והתודעה הכוזבת. תשתו ציאניד ניאדרטלים מזויינים. ניצחתם. רק המוות יציל אותכם מעצמכם", כך כתבה אלונה קימחי בפייסבוק וחוותה גל שיימינג בתגובה.
אולי התשובה לשאלה, האם קימחי נכנסה למשבר רשת, לא מעניינת מספיק בגלל אלונה, אבל יש בה עניין נרחב יותר. הסיבה היא, כי היא עוזרת להבין טוב יותר את העולם החדש של משברי הרשת וכדי לבחון את הנושא צריך לשאול שתי שאלות:
1. מהי ההשפעה של הפוסט ושל הביקורת על קמחי?
2. אם הפוסט היה זוכה לוויראליות, בהתאם לכוונה המקורית של קמחי, האם גם אז היא היתה מסירה אותו?
התשובה לשתי השאלות האלו היא שלילית. אין לביקורת שום השפעה על קמחי, היא לא עומדת לספוג נזק כלכלי בעקבותיו, הדימוי הציבורי שלה לא נפגע ונשאר ללא שינוי בפוזיציה שהיא בחרה לעצמה – סמן שמאלי נגד המדיניות הישראלית בשטחים ופרובוקטורית ברשת, ובקרב החברה המצומצמת שלה, במדינה התל אביבית, היא זוכה לאהדה.
ולגבי השאלה השנייה, היא למדה מבנט והיא לא מתנצלת. גם במקרה זה, ”אנחנו לא הבנו“, ”זה נכתב בלהט היצרים“ ואחותם. בסאבטקסט אם הניאנדרטלים נפגעו, שיילכו לבקש רחמים מביבי.
לא כל שיימינג הוא משבר רשת
בקיצור, לא כל שיימינג הוא משבר וגם לא כל רעש ברשת או סערה שזולגים למדיה המסורתית. משבר תקשורתי או משבר ניו מדיה הוא התנהגות שחורגת מהערכים המוצהרים, בין אם אלו ערכים של המותג או בין אם אלו ערכים של החברה. משבר כזה עלול לפגוע בדימוי הציבורי, בערכיות שהלקוח מייחס למותג ולהגיע לפגיעה כלכלית.
דומה שעבור אלונה קמחי, התבטאויות כאלו הן ”עניין של הרגל“ ולכן הן לא משבר.
