אולי זה בגלל חוסר ההוגנות של כלי תקשורת בולטים, אולי בגלל חוסר אמון שהציבור רוחש לתקשורת ואולי זאת ההתמקצעות של הפוליטיקאים בתחום הרשתות החברתיות. בשורה התחתונה זאת היתה מערכת הבחירות הכי אינטראקטיבית ב-67 השנים האחרונות.
השימוש ברשתות החברתיות וגם התחכום שבו הגיע הפעם לשיא של כל הזמנים והדבר שהכי כדאי ללמוד ממנו הוא את פוטנציאל השימוש בנושאי מסר שנאמנים למותגים שהם אוהדים. נכון, במקרה זה המותגים הם ערכיים או פוליטיים ופחות מסחריים אבל את השורה התחתונה אנחנו מכירים: סיפור טוב שפוגש קהל מתאים מגביר את הסיכויים לוויראליות.
כדאי להיכנס לכוננות ספיגה
אז מה היה לנו כאן? היו כאן שני סיפורים מתחרים: קמפיין הגוועלד של ביבי וקמפיין הרק לא ביבי של המחנה הציוני ושל הארגון V-15, שניסה להתחזות לקמפיין תקווה. הציוץ “וואה, וואה, וואה” של עמית סגל, סמוך לשעה 22:00, היה הראשון שסדק את התחושה שיהיה כאן שינוי ומאותו הרגע תחושת חמיצות השתלטה על הפיד של הגולשים.
אם לא נתייחס לצהלות השמחה מימין, גולשים רבים מרגישים מרומים. הבטיחו להם שינוי. הם נתקלו בהבטחות האלו בסרטונים ביוטיוב ובפייסבוק, בפושים לנייד וגם בחדשות (זה הזמן להזכיר את הפתיח?). גם נתניהו יודע שלכמה רגעים היתה כאן תחושה בלתי מבוססת שהעתיד שלו בבית ברחוב בלפור לא מובטח.
התחושה הזו התבטאה בין היתר במעורבות גבוהה של גולשים, כמות שיתופים, תגובות ופוסטים עצמאיים, אשר יצרו להט. עכשיו, כשההבטחה הזו לא מומשה כדאי למנהלי המדיה החברתית של המותגים המובילים להיכנס לכוננות ספיגה.
אולי זה בגלל חוסר ההוגנות של כלי תקשורת בולטים, אולי בגלל חוסר אמון שהציבור רוחש לתקשורת ואולי זאת ההתמקצעות של הפוליטיקאים בתחום הרשתות החברתיות. בשורה התחתונה זאת היתה מערכת הבחירות הכי אינטראקטיבית ב-67 השנים האחרונות.
השימוש ברשתות החברתיות וגם התחכום שבו הגיע הפעם לשיא של כל הזמנים והדבר שהכי כדאי ללמוד ממנו הוא את פוטנציאל השימוש בנושאי מסר שנאמנים למותגים שהם אוהדים. נכון, במקרה זה המותגים הם ערכיים או פוליטיים ופחות מסחריים אבל את השורה התחתונה אנחנו מכירים: סיפור טוב שפוגש קהל מתאים מגביר את הסיכויים לוויראליות.
כדאי להיכנס לכוננות ספיגה
אז מה היה לנו כאן? היו כאן שני סיפורים מתחרים: קמפיין הגוועלד של ביבי וקמפיין הרק לא ביבי של המחנה הציוני ושל הארגון V-15, שניסה להתחזות לקמפיין תקווה. הציוץ “וואה, וואה, וואה” של עמית סגל, סמוך לשעה 22:00, היה הראשון שסדק את התחושה שיהיה כאן שינוי ומאותו הרגע תחושת חמיצות השתלטה על הפיד של הגולשים.
אם לא נתייחס לצהלות השמחה מימין, גולשים רבים מרגישים מרומים. הבטיחו להם שינוי. הם נתקלו בהבטחות האלו בסרטונים ביוטיוב ובפייסבוק, בפושים לנייד וגם בחדשות (זה הזמן להזכיר את הפתיח?). גם נתניהו יודע שלכמה רגעים היתה כאן תחושה בלתי מבוססת שהעתיד שלו בבית ברחוב בלפור לא מובטח.
התחושה הזו התבטאה בין היתר במעורבות גבוהה של גולשים, כמות שיתופים, תגובות ופוסטים עצמאיים, אשר יצרו להט. עכשיו, כשההבטחה הזו לא מומשה כדאי למנהלי המדיה החברתית של המותגים המובילים להיכנס לכוננות ספיגה.
נכסי הבחירות ישמשו תשתית לשיימינג
הגישה “אם לא הצלחנו בחיים עצמם, לפחות נשפיע ברשת” תמצא מהר מאוד יעדי תקיפה אחרים, חלקם יהיו שירותי ממשלה ומדינה, כגון המוסד לביטוח לאומי ובתי חולים, וחלקם יהיו פוליטיקאים שרגישים לתדמיתם.
מכאן קצרה הדרך להתמקדות בבנקים, רשתות המזון, ספקי תקשורת ומותגים מובילים. המחאה הזו לא תהיה רק על מחירים היא תהיה גם על נורמות התנהגות ועל ערכים, ותשאב את ההשראה שלה מדפים כדוגמת “הישראלי המכוער” ולכן היא תהיה מסובכת וקשה יותר לניהול.
הבחירות שהשתלטו על סדר היום בתקשורת ובפיד, כמו גם אובדן הפלטפורמה של “סטטוסים מצייצים” והחזרה של “הצינור” להתמקד בסרטונים ובממים מצחיקים, גרמה למנהלי מדיה רבים לאופוריה קלה ולשכוח שהרשת יכולה לנשוך.
אבל כשהפעילים לשעבר יגלו את הפוטנציאל הוויראלי של הנכסים שקמו בבחירות האלו ברשת, כגון קבוצות ועמודי נושא, הם ישתמשו בהם לצורך שיימינג ומחאה על תופעות בחברה שלא נראות להם.
2015 תהפוך לשנת משברי ניו מדיה
הבחירות עדיין טריות והמגמה הזו עדיין לא מורגשת. להיפך, בתחום הרשתות החברתיות נרשמת עלייה חדה במספר המותגים והעסקים שמבקשים להשתמש ברשת ולקבוע בה כתובת. עורכי דין, עסקים קטנים, קידוחי נפט בגולן ואפילו החמאס פותחים דפים כדי להציג את עצמם ושוכחים שיש כאן צד שני, שהדף שהם פתחו מקל עליו מאוד למתוח את הביקורת שיש לו.
מנהלי מדיה חברתית, קבלו עצה ידידותית: תעברו שוב על תוכנית הפוסטים החודשית, תשקלו להוריד טיפה את המינון ותבצעו כמה שיחות מקדימות עם הארגון שאותו אתם מייצגים, כך שברגע המבחן תוכלו לקבל במהירות את התמונה ולהגיב בהתאם.
איך מתמודדים עם שיימינג? על זה בפוסט אחר.
