שיימינג לגופו של אדם פרטי

בהרצאות שאני מעביר אני מגלה לא פעם שלאנשים יותר נוח עם הרעיון של ביצוע שיימינג כלפי עסקים ומותגים ופחות עם יוזמות שיימינג נגד אנשים פרטיים.

עקרונית, ניתן להבין את השאיפה הזו ליצור הבחנה בין אדם פרטי לבין גוף ציבורי או מסחרי. מחשבה זו סבורה שלגוף ציבורי או מסחרי יהיו את הכלים להתמודד עם השיימינג (שזו מחשבה יפה אך לא נכונה) ושהאזרח הפשוט יכול ליהנות מפרטיות.

הניסיון מלמד שעידן הפרטיות נגמר ושכל אחד חשוף לשיימינג, בגין דברים שעשה או לא עשה במרחב הציבורי וגם במרחב הדיגיטלי. גם אם מדובר באדם פרטי שאין לו דף פייסבוק.

הטור הזה יביא שני מקרי שיימינג שונים, האחד מקורו מהתנהגות בריונית במרחב הציבורי והשני מהאומץהחוצפה לבטא דעה שונה מהמקובל. גם ההתמודדות והתוצאות שלהם שונים. ממשיכים?…

הבחור בחולצה האפורה

זה קרה בתחנת רכבת השלום וכלל החלפת מילים בין אזרח שעמד על זכותו לבין שלושה אחרים, שעישנו בניגוד לחוק ברציף התחנה. בהמשך אחד מהם כיבה סיגריה על המתלונן.

במקום להיעלב, לגשת למשטרה ולהגיש תלונה נגד אדם שספק אם יימצא וספק אם יוענש, האזרח שלף את הטלפון וכתב את הפוסט הזה: “הסתכלו טוב על הבחור בחולצה האפורה שעלה על הרכבת לבאר שבע ברציף 2 של תחנת רכבת תל אביב השלום.

"הערב, בערך ב 19:25 ב 25.6.2015, בתחנת רכבת תל אביב השלום, ביקשתי משני הבחורים בתמונה השנייה לעבור לאזור העישון משום שהפריעו לי ולעוד מספר לא מועט של נוסעים.

"חבר שלהם, בתמונה בחולצה האפורה, החליט שלא מתאים לו לשמוע את הבקשה הפעוטה לקיום החוק, וכיבה עליי את הסיגריה שלו. היום זה אני, ומחר זו אישה בהריון ו/או עם ילד קטן.

"מעבר לעובדה שאגיש תלונה במשטרה, אבקש מכם בכל לשון של בקשה לשתף את הפוסט הזה, על מנת שכולנו נמנע מכך שהאיש האלים בחולצה האפורה יכבה סיגריה ו/או ידקור בסכין את האדם הבא שמעיר לו.

"בהזדמנות זו, אני רוצה לשבח אנשים טובים באמצע הדרך – כמו (הסרתי את הפרטים, א.ש) אשר היה עד ראייה לאירוע – וניגש אליי מיד לאחר שזה קרה, אמר שראה את כל שקרה, והציע לי שיעיד במידה ואצטרך, בתחנת המשטרה".

שיימינג ככלי להתמודדות עם בריונות במרחב הציבורי

הפוסט הזה הגיע לכ-11,000 שיתופים וגם לאותו בחור, אשר ספג לא מעט האשמות וגם נאצות בתיבת הדואר הנכנס שלו בפייסבוק. בהמשך התעדכן הפוסט מספר פעמים, כולל שילוב פרטי המעשן המכבה.

אחד מהעדכונים כלל תוכן שראוי להתעכב עליו:

"לכל המשתפים היקרים, האנשים הטובים ששולחים הודעות פרטיות, רובן ככולן מחזקות – תודה! אתם מדהימים. אני קורא הכל ומעריך אתכם ואתכן מאוד.

"חייב להודות, מיד לאחר שזה קרה הייתי פסימי מאוד, אבל כולכם וכולכן הינם והינן ההוכחה הטובה ביותר – עד כמה הציבור הישראלי נחוש לא לאפשר לחברה שלנו להיראות כמו אותו אדם אלים ומסוכן".

בניגוד לפוסט שיימינג כנגד ארגונים, רשויות או חברות או כנגד עובדים, שמתוקף תפקידם הופכים להיות כתובת לשיימינג, המקרה הזה רץ ברשת ולא פורסם בכלי התקשורת.

זאת, למרות שכותב הפוסט מקושר לעולם התקשורת ורבים מחבריו וממשתפי הפוסט הם עיתונאים. מעניין מה היה קורה אם אותו אדם בחולצה האפורה היה עובד של חברה בולטת, כיצד היא היתה מגיבה?

התשובות האפשריות הן:

1. מדובר בפעולה של העובד בזמנו הפנוי ועל כן לחברה אין קשר לאירוע.

2. אנו מגנים אלימות ועישון במקומות שהחוק אוסר זאת ועל כן נזמן את העובד לבירור על מנת לשמוע את עמדתו…

3. הגנה מלאה על האיש.

ככל הנראה מושא השיימינג אינו עובד בחברה בולטת ולכן בעקבות הפוסט הוא מתגונן לבדו עם מתקפת הטלפונים, הסמסים וההודעות בפייסבוק.

גם מי שכותב תגובה חשוף לשיימינג

מרלן מורלי “העזה” לכתוב בתגובה לפוסט בעמוד הפייסבוק של ידיעות אחרונות, שהביצוע של אייל גולן לשיר צא מזה לא משתווה לזה של אריק אינשטיין, או במילים שלה: “היה מת להגיע למקור”.

בואו נעזוב רגע את הטעם המוסיקלי, באמת שלא הקשבתי לביצוע של איל גולן אבל רציתי להתמקד במה שקרה לה מאותו רגע ואיך היא התמודדה עם העניין.

תגובה של אדם פרטי לפוסט ציבורי של מותג עלולה לחשוף אותו לשיימינג. למה? כי הוא חושב אחרת. זה לא המקרה הראשון אבל שתי התגובות האהודות ביותר לפוסט של ידיעות זכו לכך: מרלן עם 475 לייקים וזו של הגולש אושרי אלמדוי (193 לייקים) שכתב “צריך לחוקק חוק נגד קאברים לשירים של אריק איינשטיין. כל נגיעה בחזקת פשע נגד האנושות”.

אפשר להתייחס לתגובות האלו ברצינות ואפשר לקחת דברים בפרופורציה. תזכורת, אנחנו בישראל – אנשים לא לוקחים דברים בפרופורציה ונוטים להתעלם מהמורשת שהשאיר אריק “למה לי לקחת ללב?” (שכתב שלום) ולכן, מרגע כתיבת הפוסט עמדו מרלן ואושרי למשפט שדה של מעריצי אייל גולן, אשר לא בחלו בביטויי גנאי כנגדם. אושרי נעלם. מרלן ענתה. דיברה, הגיבה, תיקנה והוציאה את המפרשים מהרוח של רוב המבקרים שלה.

מה דף פייסבוק צריך לעשות כשהגולשים שלו מותקפים?

זאת שאלה טובה. האם למעשה לדף פייסבוק יש אחריות כלפי הגולשים שלו? לדעתי כן. דף פייסבוק צריך לאפשר לגולשים שלו סביבה נעימה לצרוך את התכנים שלו, זה מוסרי אבל גם תועלתני: גולש מן המניין (לא טרול) לא רגיל לספוג אש ולכן הוא יעדיף לחפש תוכן במקום אחר.

וכאן? מרלן עשתה את מה שמנהלי הדף של ידיעות לא עשו וזה להתערב ולהגן על הגולשים שלהם. היא התערבה, הגנה על עצמה, על דעותיה, על השפה, על ההתבטאויות ולאחר דיון של 185 מיני תגובות אפשר לומר שהיא ניצחה.

קשה לבוא בטענות למנהלי מדיה חברתית שנמנעים מתגובה ו“נותנים לנערים לשחק לפניהם”, משתי סיבות: הראשונה, זה מוכיח את עצמו בקידום האורגני של פייסבוק והשנייה, עיסוק כזה הוא בעייתי משלוש סיבות אפשריות והן:

1. דורש זמן.

2. מעלה את החשש ליפול בלשון ולכתוב משהו שיהפוך למשבר הבא.

3. דורש להציג את אישיות המותג באופן מלא ומורכב יותר מזו של פרסומת או של הודעה לעיתונות. הוא מחייב לבחון מהן עמדות ואמונות המותג, האם הוא יכול לומר די ולשים גבול להתנהגות של חלק מאוהדיו או שהוא נוטה לטמון את הראש בחול.

היום הנטייה היא להתעלם, סביר להניח שהמגמה תשתנה כשגולשים יחטפו גם בחיים האמיתיים ריקושטים על דברים שהם כתבו ברשת. הזמן יגיד לאיזה כיוון אנחנו הולכים.

0 0 vote
Article Rating
, , , , ,
אל תעצרו את השיימינג, תתמודדו איתו
שיימינג לגופו של איש ציבור
הרשמה לעדכונים על תגובות
התראה של
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
תפריט
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x