השיימינג נגד ינון מגל: התגובה שסיימה קריירה פוליטית שלו

זה לא משנה אם אתה בעל עסק או דמות ציבורית. במציאות של הרשת החברתית, הסיכוי של פוסט אחד להשפיע על סדר היום ועל העתיד שלך, מוחשי מאי פעם. הבוקר, בשעה שהרשת וכלי התקשורת עוד מנסים לעכל את האירוע התורן מבית מדרשו של אורן חזן, פרסמה כתבת וואלה, רחלי רוטנר, פוסט ובו כתבה כיצד ח“כ ינון מגל, עורך וואלה לשעבר הטריד אותה מינית.

סביר להניח שחבר הכנסת ינון מגל תכנן סדר יום אחר, בו הוא ממשיך לקטוף את המחמאות על הנאום שנשא בערבית בכנסת, אבל במציאות הוא נאלץ להתמודד עם משבר שפוגם בדימוי שאותו הוא מנסה לאמץ, כאיש מוסר ומשפחה. כעיתונאי וכעורך ראשי בעברו, מגל מכיר את העבודה ואת הדברים שיש לעשות ואף הגיב מהר בעמוד הפייסבוק שלו. אבל מהתגובה הזו אפשר בעיקר ללמוד הרבה על איך לא לענות באירועי משבר.

הפוסט של רחלי היה ארוך אבל כתוב היטב והנושא בו הוא עוסק, הוא אחד מנושאי הליבה של הרשת – אלו שזוכים להתגייסות ההמון. לכן בתוך 3 שעות זכה הפוסט ל-7,143 לייקים, 46 תגובות, 1,357 שיתופים ופורסם בגלובס, בהארץ, בחדשות 2 באינטרנט, ישראל היום, ב-Ynet, שקפץ על ההזדמנות להתנגח במגל, ועוד. רוטנר אף צפתה את התגובות האפשריות מראש וכדי להתגונן מתיוגה כשמאלנית או אינטרסנטית הקדישה פרק לציון מקורותיה ואת עצם היותה שומרת שבת.

בתגובה לרחלי רוטנר, ינון מגל "לא מכחיש אבל…"

1. מגל לא מכחיש את ההאשמה על הטרדה מינית במקום עבודה, שעולה מהפוסט.
   כנראה שמבחינת מגל, כל עוד אתה לא חבר כנסת, הטרדה מינית במקום עבודה היא דבר מקובל.
2. פגעת בנשים ספציפיות? אחת מהן ביטאה זאת בפוסט, תתנצל ישירות, אל תתנצל מול העולם הרחב ותבקש סליחה מדמויות עלומות.
3. התגובה מאמצת את טקטיקת ההתקרבנות ומנסה להפוך את העורך הראשי לשעבר, זה שהטריד לכאורה את העיתונאית הכפופה לו, לקורבן.
4. השימוש בצמד מילות הקישור “עם זאת,” מסייג את כל מה שנכתב עד כה וממצה את התגובה: אני קורבן לשיימינג.
5. ההחלטה על תגובה לא מתנצלת ואף מתנגחת גרמה לגולשת נוספת, שעבדה תחת מגל, לכתוב שהוא נגע בה ובכך לחזק את האמינות של הפוסט המקורי.

התגובה של מגל מתייחסת לפוסט כאל מטרד, כאל “מכה קלה בכנף” או בניסוח בנטי ומעודכן יותר: “רסיס בישבן”. התגובה לא מנסה להבין, לא את כותבת הפוסט ולא את האופן שבו הוא מתקבל בקרב הציבור הרחב, בקרב ציבור הנשים.

לא פחות ואף חשוב מכך, הוא לא מנסה להבין את ציבור הבוחרים והבוחרות של מפלגתו של הח“כ, "הבית היהודי". ייתכן שהוא חשב שזה יעבור מאליו או שהוא שכח את החשיבות שנהוג לייחס ל”לא תחמוד“ ואת העובדה שגם המגזר שאליו הוא מבקש להשתייך גירש את אחד מיקיריו, הרב מוטי אלון, לגלות.

נא להתעדכן, הנורמות השתנו

ניהול משבר ניו מדיה או משבר תקשורתי לא מתבסס על שליפה מהמותן. מדובר בתחום רציני ומשמעותי, שמתבסס על התמצאות ועל התובנות: מי אני, מה אני רוצה לעשות, איפה אני עכשיו ואיך אני חוזר לעשות את מה שרציתי לעשות. האמצעי לנהל זאת בהצלחה הוא תרגום התובנות האלו לסט מסרים ברור. סט המסרים הזה לא יכול להתעלם מהנורמות והערכים החברתיים – וכאן הטעות של ח“כ מגל.

הטרדה מינית היא אחד התחומים שהנורמות בו השתנו מאוד ב-20 השנים האחרונות ומגל יכול לשאול קציני צבא, מרצים ואפילו שופטים ששילמו בכיסאם על התבטאויות פחות גסות. לכן, הטקטיקה של מגל להקטין את התלונה ואת הנזק שנגרם למתלוננת, תוך ניסיון להפוך את עצמו לקורבן, אינה נכונה למקרה זה.

לא העריכו נכון את העוצמה

משבר או אירוע שיימינג יוצרים טראפיק. הפוסט והדיבורים עליו גורמים לאנשים לחפש את עמוד הפייסבוק של ח“כ מגל ולראות מה יש לו לומר בנושא. יחד עם זאת, טבעה הדמוקרטי של המדיה הזו מאפשר לאחרים להביע את דעתם על הדברים שנכתבים שם ואחת התגוביות, שנכתבה על ידי בעלה של העיתונאית, גרפה פי שניים לייקים מהתגובה של מגל, ואף זכתה לידיעה באתר גלובס. תגובית זו נעלמה באורח פלא (מיותר, אפשר היה לעשות זאת מחרתיים). בנוסף, מנהלי המדיה של מגל אינם מתייחסים ל”פוסטים של מבקרים“ בעמוד ובמקום לענות למבקרים או לנצל את התמיכה שעולה שם, הם מפקירים את החצר האחורית.

לרשת החברתית יש חסרונות רבים אבל יש בה יתרונות, קשה לעבוד עליה. תשאלו את משרד ראש הממשלה שנחשף בניסיונו להדביק לרבין רצח של פליטים באלטלנה. לא תמיד צריך לאמץ את דרך הפשרה ואת הוויתור. במקרים שבהם אין לך מה להפסיד יש מקום להיאבק על האמת שלך, אבל כנראה שבצוות של ינון מגל לא העריכו מספיק את השלדים בארון ובמקום להקטין את החיכוך, הם בחרו להעצים אותו ולגרור את הרשת לדיון. אם התנהגות זו תחזק נשים נוספות, מצבו של מגל לא ישתפר.

את התוצאות, אם יהיו (חסינות פרלמנטרית + גם את אורן חזן בלתי אפשרי לפטר) נראה בהמשך. בינתיים, נבחנת אפשרות לפתיחת חקירה וראש המפלגה, כבר זימן את הח“כ לפגישה ב-4 עיניים. בפעם הבאה כדאי שבסביבת הח”כ ישקלו ניהול אירוע רך ומכיל יותר, שינמיך את גובה הלהבות. אם תהיה פעם נוספת.

שיימינג ובולינג נגד הקורבן

רחלי רוטנר אזרה אומץ ופרסמה את הפוסט. החל מהיום היא ובעלה, שחבר בצוות הכותבים של גב האומה (שמנהלת “רומן” מתמשך עם מגל), יעמדו בפני מתקפת שיימינג קשה וגם מול נקמנות על הפרסום – שהיא בריונות רשת לשמה. כל ההתבטאויות שלהן ברשת, יוצאו ויוצגו באופן שיימתג אותם כבעלי אינטרס, החל מהתבטאויות של רחלי בנושא פרשיית אלנבי 40 ועד להטרלות של בעלה.

אלו הם חייהם של מתלוננים ברשת, של מי שביצעו שיימינג ועמדו על העקרונות. רוטנר היתה הראשונה, כמה שנים לאחר מכן הגיע קמפיין #MeToo, ששינה את הנורמות בנוגע להטרדה מינית ובכך הפך את השיימינג בנושאי הטרדה מינית ללגיטימית.