האם נתקלתם בכלי תקשורת שלא יודע להבחין בין עמלה לבין ריבית? ומה עם עיתונאי שמתבלבל בין רכבת לאוטובוס? במקרה אחד מדובר בשתי פעולות שמתבצעות בבנק ובמקרה השני מדובר במרכב בעל גלגלים, שלוקח אנשים ממקום למקום, ובכל זאת עיתונאים וכלי תקשורת מקפידים על השימוש במונחים השונים.
אבל כשמגיעים לשיימינג ולבריונות רשת, הסיפור משתנה. אולי זאת חוסר הידיעה, אולי הפיחות במעמד השפה (שמטשטש את ההבדל בין בושה לבין השפלה, הכפשה או העלבה), די בטוח שגם יש לזה קשר לרייטינג, אבל עיתונאים וכלי תקשורת רבים נוטים לבלבל את ההגדרות וההבדלים שבין שתי התופעות השונות הללו, שהדבר היחיד שמשותף להן הוא הפומביות והוויראליות שמאפיינות את הרשת החברתית.
הסיקור העיתונאי מתווך לנו את המושג החדש
לא במקרה הפך השיימינג לאויב העם. ארבעת המאפיינים שלו: תפוצה, תיעוד, היעדר אתיקה והאסקלציה – הפוטנציאל להצית בריונות רשת, הם מאפיינים בעייתיים. אפשר להוסיף לכך גם את המצלול, שגורם לנו לזהות את מי שעשו לו “שיימינג” כ“אשם”. אבל מעל כל אלו זהו הסיקור העיתונאי שמתווך לנו את המושג החדש.
וכשהסיקור הזה מתעלם מההגדרות, הקורא הסביר מתקשה לזהות את ההבדל שבין השיימינג שעשתה אורטל בן דיין לבר רפאלי, לבין בריונות הרשת שבאה לידיי ביטוי בפוסט המכפיש שייתכן וגרם להתאבדותו של תושב הצפון, כפי שדווח ב-Ynet ובעושים צהריים בגלי צה“ל.
המשותף הוא הרשת, אבל יש שונות משמעותית
בריונות רשת היא אקט של השפלה, סחיטה, הפצת תמונות עירום או התעללות באמצעות הרשתות החברתיות. תופעה זו מיוחסת בעיקר לשיח אלים של ילדים ובני נוער. זוהי תופעה שהמניע שלה הוא סיפוק עצמי ורצון לפגוע באחר, וראוי להשקיע משאבים לצמצם אותה. שיימינג לעומתה, הוא שימוש פומבי ברשתות החברתיות כדי לשמור על נורמות חברתיות באמצעות ביוש אדם או ארגון שחרגו מהן.
בריונות רשת והגרסה “הבוגרת” שלה, “הטרדה ברשת”, דורשות טיפול הסברתי, מניעתי, אכיפתי ולעיתים גם משפטי ופלילי. בניגוד להן, שיימינג הוא שיח. נכון, לעיתים מדובר בשיח בוטה או מוטה, אבל זהו שיח על נורמות, שיח על הראוי והלא ראוי בחברה שבה אנחנו חיים, וככל שהחברה מקוטבת יותר, כך השיח חריף יותר.
המחיר הציבורי של חוסר דיוק, גבוה מדי
הרשת מאפשרת לאדם הפשוט להתגבר על המונופול של כלי התקשורת ושל בעלי הון ושררה בתחום הפצת המידע. כאזרחים, אנו מנצלים זאת גם כדי לכתוב ביקורת כנגד גופים שפוגעים באזרח ובזכויותיו או כנגד אנשים אחרים שנוהגים בחוסר כבוד לחברה ולאורחות חייה.
טשטוש ההגדרות בין שיימינג לבריונות רשת יפגע ביכולת של האזרח להיאבק בישראלי המכוער, בהטרדות המיניות ובסלקציות של אוכלוסיות מוחלשות, וחוסר ההקפדה של כלי התקשורת עלול לעודד צנזורה עצמית ואת הקולות שקוראים ל“עצירת השיימינג” ולצמצום חופש הביטוי. עם כל הכבוד ליכולת להוסיף תיוג למונח שמביא רייטינג, המחיר הציבורי של חוסר הדיוק הזה הוא גבוה מדי.
הטור פורסם לראשונה באתר העין השביעית
