טראמפ מתחיל לשלם את מחיר השיימינג

ההפגנות על בחירתו של טראמפ לנשיא הן אחד הדברים הכי יפים שחברה דמוקרטית וחופשית יכולה לעשות. לא, אי אפשר לשנות את תוצאות הבחירות, זאת השיטה אלו הקולות וגם אם קלינטון קיבלה יותר, טראמפ הוא הנשיא הנבחר. אבל, המחשבה שבארצם של החופשיים אתה יכול לנהל קמפיין חריג, כל כך בוטה וכל כך פוגעני כלפי מגזרי אוכלוסייה שלמים ורגע לאחר הבחירות זה יישכח לך – המחשבה הזו עומדת כרגע למבחן.

זו לא היתה עוד מערכת בחירות, זו היתה מערכת בחירות של שיימינג ובריונות ובסופה ניצחה הבריונות של דונלנד טראמפ את השיימינג של מחנה קלינטון. טראמפ ביסס את הקמפיין שלו על בריונות עוד בראשית דרכו, בהתמודדות על מועמדות המפלגה הרפובליקנית. התקשורת קראה לזה “יוצא דופן”, “צבעוני”, אבל העובדות הן שהוא הקטין את יריביו באמצעות העלבות, הקנטות ושמות גנאי בכוונה תחילה שהיא להאדיר את עצמו.

טראמפ השתמש בבריונות, קלינטון בשיימינג

זה התחיל ב“ליטל רוביו” והגיע עד לשקרים בולטים על היריבה העיקרית שלו הילארי קלינטון. “מושחתת” (שהוא עוד סביר), “נוכלת”, “פושעת” ואין ספור ביטויים חריגים, שמטרתם לפגוע ולהקניט יצאו מפיו וכוונו אליה. זה היה נשק בלתי קונבנציונלי, חריגה ממוסכמות ההתמודדות הפוליטית הלגיטימית. והבריונות הזו עברה גם לרשת בציוצים פוגעניים בטוויטר ובאתרים שמדווחים דיווחי שקר על הנשיאה ופרשיותיה.

וכשטראמפ נכנס לזירה עם אקדח, קלינטון נכנסה אליה חמושה במקל: הוא השתמש בבריונות, היא השתמשה בשיימינג. הקמפיין שלה אומנם ניסה להתבסס על אהבה, נשים, אחריות וניסיון אבל בשורה התחתונה, התנופה האמיתית שלה הגיעה בעקבות החשיפות השליליות על טראמפ, שלא באו בהכרח ביוזמתה (אם כן, התזמון שלהן היה גרוע).

הדברים שאמר על משפחתו של החייל המוסלמי שנפל בעירק, חשיפת יחסו של טראמפ לנשים, הטענות על הטרדות ותקיפות מיניות כל אלו היוו חריגה מנורמות הבסיס של ארצות הברית, שלוו בשיימינג נרחב. אפשר להוסיף לכך גם אתרים שהשוו את רמת המהימנות של הצהרות טראמפ וקלינטון, אשר יצרו שיימינג לייב למי שחרג מנורמות אמירת אמת.

השיימינג לא פגע בטראמפ, הוא חיזק אותו

אבל, בשורה התחתונה ניצח מי שהצליח להתמודד עם השיימינג או הבריונות טוב יותר, וזה היה טראמפ. טראמפ התעלם מהשיימינג נגדו, הוא היה אדיש אליו ובכך הוא חיזק נורמה אחרת, את נורמת המיאוס משיח הפוליטקלי קורקט. הוא הציב על השולחן נורמה אחרת, נורמה של ארצות הברית לבנה, ארצות הברית שבה מדברים דוגרי, שבה לא צריך לחשוב יותר מדי על מה שאומרים ובמי זה עלול לפגוע – ארצות הברית שהיא מושא געגוע עבור דור הבייבי בומרס, עבור אמריקה הלבנה.

והוא ניצח, אבל יש לזה מחיר. המחיר הוא נשיא עם גיבנת. נשיא שהקניט משפחה של חייל אמריקאי שנפל בעירק, נשיא שהקניט שבוי מלחמה (ג'ון מקיין), נשיא שמדבר מלוכלך, נשיא שמשקר בלי הניד עפעף, נשיא שרואה בנשים כלי לסיפוק עצמי ונשיא שיש עליו טענות על 11 מקרי הטרדה מינית וטענה על אונס של ילדה בת 13.

הבחירה היא בידיים של טראמפ

האמריקאים מתייחסים בכבוד לנשיא שלהם והגיבנת הזו מקשה עליהם לעשות זאת. יותר מכך, רבים בארצות הברית מתביישים בו. זה המחיר לשיימינג שטראמפ עבר, יותר מכך: זה המחיר לדרך שהוא בחר להתמודדות שלו – התעלמות. כל עוד הוא וצוותו ימשיכו לראות במפגינים “חבורת בכיינים מפונקים”, לא יהיה שינוי וההפגנות עלולות להמשיך להתפשט לכל רחבי ארצות הברית ויותר מכך, ליצור זירות עימות בין מתנגדי טראמפ לתומכיו.

אבל, אם טראמפ יאמץ את דבריו של הנשיא המכהן, לפיו לאמריקאים יש זכות למחות על בחירתו בדרך לא אלימה וכי הדרך להתמודד עם זה היא לדבר עם העם ולהעביר להם את המסר, שכולם, גם ההיספאנים, גם השחורים, גם המוסלמים, ההומואים, היהודים והדמוקרטים, כ-ו-ל-ם הם “אמריקנים ופטריוטים”. אם לפני שהוא יחל לתפקד כנשיא הוא יוכיח שהוא ראוי לאמון של המגזרים עליהם הוא דרך בדרכו לבית הלבן, אז הוא יוכל להוריד את הגיבנת מהגב.

החדשות הטובות הן שיש לו את הזמן לעשות זאת, הבחירות הוכרעו ועכשיו מותר לו להניח לבטן ולהתחיל לדבר מהראש.

עדכון:

טראמפ בחר שלא להושיט יד אלא בחר בדרכו הייחודית. ארבע שנים מאוחר יותר הוא הפסיג את הבחירות.