לקראת סוף שנת 2016 נפל דבר, השר גלעד ארדן פרסם פוסט נגד העיתונאי ערד ניר בעקבות איטם טלוויזיוני. השר ארדן בחר להשתמש בדף הפייסבוק שלו כדי לסגור חשבון עם עורך חדשות החוץ של חדשות 2 ולהוכיח אותו על דבריו וערכיו מול הגולשים ברשת. התוצאה: כ-22 אלף לייקים לסוגיהם, 5,500 תגובות וכ-3,500 שיתופים.
בגרסה המקלה, השר לביטחון פנים, יזם שיימינג נגד ערד ניר. כלומר, כתב נגדו דברי ביקורת בגין התנהגות או אמירות, החורגות מהנורמות החברתיות שבהן הוא מחזיק, תוך מתן פומביות וידיעה שהשיימינג הזה יגיע רחוק. בגרסה המחמירה, השר ארדן ביצע אקט של בריונות רשת, משום שמטרתו לא היתה הוכחת העיתונאי או ניסיון לגרום לו לשנות את דרכיו אלא לצבור נקודות פוליטיות בקרב תומכי השר.
היום בתכנית ״שש עם״ עם עודד בן עמי קרה לי דבר מעניין: ערד ניר אמר לי שהוא, כאזרח ישראלי, מתבייש בי. אלה בהחלט דברי…
פורסם על ידי גלעד ארדן | Gilad Erdan ב- יום רביעי, 28 בדצמבר 2016
השר שנגד שיימינג למעט מקרים מסויימים
בואו נודה על האמת, אנחנו חיים במציאות של שיימינג, זאת התרבות שלנו ועל כן, אין מה להרים גבה אם גולש כלשהו יוזם שיימינג נגד אחר. אבל לא זה המקרה. את השיימינג הזה יזם גלעד ארדן, השר שמיצב את עצמו כמי שעומד בחזית המאבק נגד שיימינג ובריונות רשת. זה שווה ערך לייעוץ של שר האוצר, כיצד לרכוש דירה שלישית מבלי לשלם עליה מס או לאמירה של הרמטכ"ל בגנות השירות במילואים (למען הסר ספק, הדברים הללו לא קרו, השיימינג כן).
חוסר ההסכמה בין עיתונאים למושאי הסיקור שלהם אינו חדש. רבים הם המקרים שפרסום של עיתונאי בכלי תקשורת אחד סופג ביקורת בכלי תקשורת אחר, כתוצאה משיחת תדרוך של מושא הסיקור. אבל במקרה זה, השר בחר את הזירה הדיגיטלית, ידע מה הולך לקרות ועשה את זה בשביל רווח עצמי.
להכיל את חופש הביטוי
מילא כבוד השר לא יודע את ההבדל בין ביקורת, שיימינג ובריונות רשת, מילא שסביבתו לא יודעת את ההבדלים בין שלוש תופעות הרשת הללו, אבל מה עם קצת דוגמה אישית? כיצד יכול אותו שר, לעמוד מול אזרחי ישראל לומר ששיימינג הוא אחד משלושת הנושאים שהכי מטרידים את האזרח הישראלי ועדיין לעשות זאת? כיצד יכול ארדן להרצות בפני ילדים ובני נוער ולומר להם שבריונות רשת היא תופעה מגונה, אבל ברגע האמת לסגור חשבון עם יריב אישי ברשת?
שלא נטעה, כמו כל אזרח, גם לשר גלעד ארדן שמורה הזכות ליזום שיימינג נגד אנשים, בעלי מקצוע או ארגונים אשר חורגים לדעתו מהנורמות החברתיות. אבל כדי לעשות זאת על ארדן לסגת ממלחמתו בשיימינג ולהכיל את חופש הביטוי.
על השר שמוביל את משטרת ישראל להבין שיש הבדל בין שיימינג לבין בריונות רשת: האחת היא תופעה חברתית, שאינה חפה מבעיות ומטרתה לתקן את החברה, והשנייה היא תופעה מגונה ואלימה שאין לה מקום בחברה. על השר לביטחון פנים להנחות את הגורמים המקצועיים להכיל את השיימינג ולמקד את המאבק שלהם בבריונות ובהטרדות רשת. עד אז עליו להוות דוגמה אישית טובה ולהימנע ממעשי שיימינג לאחרים.
הטור פורסם לראשונה באתר NRG
