בחודש האחרון נפל דבר. משטרת ישראל עצרה את מה שהיא מכנה “כנופיית בלוגרים”, שהטילה את אימתה במשך שנים על עובדים סוציאלים ושופטים. לאחר מכן הותר לפרסם, כי מדובר בקבוצה הכוללת את מוטי לייבל, לורי שם טוב ואחרים, שפעילות הרשת שלהם איתגרה את המודל של המשבריסט, שמבחין בין שיימינג לבין בריונות רשת.
לכאורה, המניע לפעולתה של קבוצת הבלוגרים הוא תיקון מצב לא רצוי, שבו (לדבריהם) מערכת הרווחה פועלת בקלות יתרה להוציא ילדים מידיי הוריהם ומביעה אטימות כלפי צרכיהם של החלשים והמוחלשים בחברה. על פניו מדובר במאבק ערכי ולכן, גם אם הפרקטיקות בבלוגים של לורי שם טוב ושל מוטי לייבל “קצת” בעייתיות, הוא בתחום השיימינג, חופש הביטוי והבעת הדעה, כלומר, עדיין בתחום החוקי והלגיטימי.
אבל זה לא שיימינג
ועדיין, יש משהו מאוד מקומם ומטריד בדרך הפעולה החד צדדית שפורסמה והיא חופפת לתלונות שהגיעו אלי אחרי כל הרצאה או הופעה תקשורתית שלי בנושא שיימינג. תלונות אלו כוללות דמגוגיה והסקת מסקנות מוטה באופן שיטתי, פייק ניוז, ספינים לסיקורים בכלי תקשורת (מבלי להביא קישור שמאפשר בחינה של הסיקור המקורי) וזלזול במוסד זכות התגובה, התעלמות ממנה ואי פרסומה. זאת בנוסף לפרסום פרטים אישיים מאוד אינטימיים על עובדים סוציאלים, איומים, הכפשות, חוסר רצון בולט לתקן טעויות עובדתיות בפרסום ועוד.
השרירותיות והבחירה להתמקד בקבוצה מסויימת של אנשים היא מאוד בעייתית בעיניי. חברה נורמטיבית לא יכולה לקבל פעילות שמובלת מתפישת עולם שרואה מטרה באנשים שחטאם היחיד הוא צירוף התואר עו“ס, עו”ד או “השופט” לשמם. זאת כבר לא פעולה לשנות מצב לא רצוי, זאת פעולה שיטתית וחסרת הוגנות שמשתמשת ברשת כדי לפגוע ולאיים על אנשים. זאת כדי שיפעלו בדרך הרצויה לך, תוך ניצול הרשת לנקמה במי שלא שעה לאקדח שהונח על השולחן. למעשה, מדובר בבריונות רשת.
בריונות רשת היא תופעה פסולה בדיוק כמו כל פעולה בריונית וכוחנית שנעשית במרחב הציבורי. על החברה לגלות אפס סובלנות כלפי מי שמנצל את כוחו כדי להשליט סדר ציבורי חדש, שבו בעל הכוח מקבל את מבוקשו והדמוקרטיה והשוויון הזכויות נאלמים. למרבה הצער, הסטייה החברתית הזו הועתקה לרשת, רק שאת הכוח הפיסי מחליף כוחם של המילה, התמונה, הווידיאו והתדמית שהם יוצרים.
שיימינג וביקורת כן, לא איום והפחדה
האלימות של המרחב הדיגיטלי אינה פיזית, היא טקסטואלית אבל היא שואבת את העוצמה שלה מהתפוצה חסרת הפרופורציה של הרשת החברתית, מהתיעוד שנשמר שנים בשרתים של גוגל ופייסבוק ומתופעת הלינצ'טרנט שמביא גל המגיבים לפרסום. אלו יוצרים פצע בנשמה שהנזק שלו עלול להיות כבד יותר מזו של בריונות הרחוב. אלימות רשת זו פוגעת בדבר היחיד שיש לכל בן אדם: בשם שלו – ויצא לי לפגוש עובדים סוציאליים שנאלצו לשנות את שמם כתוצאה מדברים שפורסמו נגדם.
טיפול או התמודדות עם שיימינג היא לא בתחום הפלילים, ברוב המכריע של המקרים היא גם לא בתחום כתליו של בית המשפט – אלא אם יוזם השיימינג מתעקש להיאחז בשיימינג לאחר שהצד המבוייש סיפק מענה הולם שמסביר כי ישנה טעות בפרשנות העובדות. במצב זה, המפרסם משתמש בכוח הרשת כדי לפגוע במושא הפרסום וזאת כבר בריונות רשת.
לכן, טוב עשו רשויות החוק כשפתחו בחקירה וטוב עשו שהגיעו למסקנה שיש מקום להליך פלילי. לרשות הבלוגרים עומדת חזקת החפות ולכן גם אם יבוטלו ההליכים נגדם ראוי שכולנו נפנים כי לכל אזרח יש זכות לקבל הגנה מקול מוסרי הנאבק על זכויותיו כנגד טעויות או אטימות לב של המערכת, גם של מערכת הרווחה, אבל אסור שהקול הזה יהיה קול של הפחדה, קול של איום או נקמה.
* גילוי נאות: בשל חשיבותו, הטור הזה הוצא למספר כלי תקשורת. כולם סירבו לפרסמו.
