הדגל, הכפיים והפרובוקציות נגד שמאלנים, אשכנזים ואליטיסטים הפכו את מירי רגב למותג חזק בליכוד. אפשר לומר בהוגנות שהיא לא היחידה שפיצחה את השיטה, שמתייגת אוטומטית את כל המתנגדים כבוגדים, אנטי מזרחיים ושוברי שתיקה, אבל היא זו שיודעת (כמעט) הכי טוב לנצל אותה.
לכן, יוזמת דירוג הכוכבים של מירי רגב היתה רעיון גדול. אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמתחזק דף פייסבוק של 2 מיליון לייקים, לא עשה זאת, כי דירוגים, זה הכל או כלום, בניגוד לפוסטים, אי אפשר למחוק אותם והם עלולים לפגוע בתדמית שלך.
ביקשה דירוג, פתחה עימות
ככלל, דירוג כוכבים לא מתאים לפוליטיקה, הוא מתאים למסעדות ועסקים שנותנים שירות ופחות לפוליטיקאים שנמצאים במחלוקת. סביר להניח שבסביבתה של רגב ידעו זאת (ואם לא, אז שמישהו יתעורר שם) וניסו לקרוא את קריאת “שלטון הימין בסכנה”, רק כשהפעם הם החליפו את הערבים ב“שוברי שתיקה”, שנעים לדף הפייסבוק.
רגב פתחה זירת עימות, שמאפשרת לקהל שלה להתגייס למען מטרה שולית וחסרת חשיבות מבחינתו ומבלי שהוא ירגיש כך, כשמצד שני היא מאפשרת לקהל שמתנגד לה להתגייס למען מטרה שולית וחסרת חשיבות מבחינתו מבלי שהוא ירגיש כך.
מעשית היא העלתה את הרלוונטיות ואת החשיפה של הדף ושלה, היא תשיג יותר עוקבים והיא תמיד יכולה להסיר את הדירוג ולתרץ זאת באמירה שגורמי שמאל אנטי ציונים מחו”ל התערבו וזיהמו את התהליך.
חצתה את רף ה-300,000 אוהדים
אז כן, היא זכתה להמון רעש, המון ביקורת, כמה כתבות לא מפרגנות ול-16,000 מדרגים שרובם המכריע העניקו לה כוכב אחד והורידו את הדירוג מ-2.5 ל-1.4.אגב, בין הנימוקים המעניינים היו שם: “את לא מסעדת דגים”, “הייתי נותן פחות לו יכולתי” ו“החלטתי לתת לך חמישה כוכבים בחמישה תשלומים שווים”.
אבל, אנחנו לא חיים יותר בעולם של תקשורת והנתון היחיד שמירי רגב בוחנת את עצמה הוא לא מה אומר עליה הקהל בפייסבוק אלא מה אומרים חברי הליכוד, אותו גרעין של 20 אלף מצביעים שבוחרים בה בפריימריז. זאת הסיבה שהתגובות המתנשאות רק משרתות אותה, כי פגיעה בה היא פגיעה בקהל שלה.
יתרה מכך, פייסבוק רואה את ההתעניינות בדף ונותן לו דירוג רלוונטיות גבוה יותר, חשיפה אורגנית שמשמעה צמצום עלויות פרסום וגם שורה תחתונה: המהלך הביא אותה לחצות את רף 300,000 הלייקים.
במקום להתמודד, היא נכנעה
הבעיה מבחינתה היא שרגב והצוות שלה לא באמת הבינו כמה גאוני היה התרגיל שלה. במקום לומר שעם כל הרעש והצלצולים במבחן התוצאה יש רק 16,000, גג 20,000, שמאלנים בארץ וכל מה שהם יודעים זה להילחם בפייסבוק, במקום לקרוא לתומכים שלה לדגל גם באמצעות עמודים כמו הצל ולאזן את התוצאה, במקום להתעלם ולהוכיח שהיא מותקפת ושהשמאל שונא אותה… היא נכנעה.
מישהו שם נבהל ובאישון לילה אחרי קצת יותר מ-12 שעות מירי רגב התקפלה והסירה את הדירוג. זאת היתה הטעות שלה. בהתקפלות הזו היא הראתה שהיא לחוצה, שהיא פגיעה ויותר חשוב, היא נתנה לשמאל ולשמאלנים תמונת ניצחון בקרב שעד לאותו הרגע היה חסר חשיבות, למעשה ההתקפלות שלה היא זו שהעניקה לקרב הזה את החשיבות הזו.
כלומר, עצם העובדה שבקהילת מנהלי העמודים ובקרב חבריה בפייסבוק ראו את האירוע כמשבר רשת ואפילו פיגוע רשת שמירי רגב גרמה לעצמה, לא אומר שכך היא היתה צריכה לראות זאת.
לא כל משבר הוא משבר, התגובה היא זו שקובעת
ההחלטה אם מדובר במשבר היא החלטה (לעיתים לא מודעת) של הגוף שנמצא בעין הסערה. אם בניתוח קר הוא יכול לבחון מה הם היתרונות ומהם החסרונות של המצב וכיצד הוא יכול להרוויח ממנו, ייתכן שהוא לא יראה בזה משבר אלא הזדמנות ל-Shaming Turnaround, שתמנף אותו.
זה לא מה שקרה כאן. בהקבלה למשחק המכוניות האמריקני Chicken רגב הסיטה את ההגה וברחה מהתנגשות מוקדם מדי ובכך קיבעה את התודעה, שמדובר ביוזמת הרשת הכי מיותרת שנרשמה כאן. סביר להניח שהכישלון הזה יילמד עוד שנים בבתי ספר לשיווק ולניו מדיה. אבל בניהול אחר זה היה יכול להסתיים באופן טוב יותר עבורה.
