פנדר עשו את מה שמותגים גדולים עושים כשהם מפחדים: הם הלכו על הכוח במקום על הקסם. הבעיה היא שקסם הוא בדיוק מה שבנה אותם – ואי אפשר לשמור על מורשת בכוח משפטי. מורשת היא דבר שאנשים בוחרים לשאת, לא דבר שמכריחים אותם לכבד.
פנדר היא גיטרה. כלומר היא הרבה יותר מגיטרה, היא גם מגברים לגיטרה, ציוד עזר וכו', אבל היא הרבה יותר מזה. היא מורשת. מורשת שמתחילה בטכנאי סאונד בשם ליאו פנדר, שחיבר מיתרים ומיקרופונים זעירים לחתיכת עץ, ממשיך בבאדי הולי, הנק מארווין מה-Shadows ותחילת ימי הרוקנ'רול, ג'ימי הנדריקס שהמציא מחדש את הגיטרה ואריק קלפטון, מארק קנופלר מהדייר סטרייטס והלאה – אבל זה לא שיעור במבוא לתולדות הרוק, אז נעצור כאן.
מורשת שנבנתה על הערצה, לא מפרסומות
בקיצור, פנדר זה מותג מושרש בעיקר בגלל הפרזנטורים הבלתי רשמיים שלו – אלו שבחרו בנעליים (סליחה גיטרה) בגלל שזה התאים להם ולא כי שילמו להם (סליחה מסטף קארי, לברון ג'יימס, מייקל ג'ורדון ואחרים). המורשת הזו היא לא בהכרח תוצר של פרסום או שיווק, היא תוצר של יצירה מוזיקלית של גיבורי תרבות, ועד שנות ה-90, פנדר וגיבסון היו שתי חברות הגיטרות שמשלו בכיפה וייצרו את המורשת הזו.
אבל העולם התקדם, נעשה גלובלי, נעשה דיגיטלי, אינטרנטי, טכנולוגי וכלכלי, ולפנדר יש בעיה: המגוון התרחב, התחרות גדלה ונעשתה קשה יותר, ונכנסו ים יצרנים, בין אם מהמזרח הרחוק ובין אם בתי מלאכה ובוני גיטרה קטנים, שנוגסים בעוגה. במילים אחרות: המורשת עדיין קיימת, אבל המותג פחות נהנה ממנה.
מה עושים? בעלי פנדר – שהם כבר לא ליאו פנדר אלא אנשי עסקים מהוואי – החליטו שהם מתכוונים להיאבק בכל האמצעים שהם מכירים והלכו על הקונספט מלחמה בחיקויים באמצעות זכויות יוצרים. לא רק עם השם של הגיטרה “סטראוטוקסטר” (“סטראט”), אלא גם על הצורה.
להתחיל במהלך הכי משפטי ואז להגביר
הם תבעו חברה סינית, שמכרה באלי-אקספרס העתקים זולים של גיטרות עם גוף כמו של הסטראטוקסטר, וניצחו. אבל זה לא נגמר כאן. מעודדים מהניצחון הזה ועל סמך הפסיקה הזו, הם שלחו מכתב לכל חברה שמפיצה “שכפולים מדוייקים”, בונה או מרכיבה גיטרות, בדרישה:
להפסיק לייצר גיטרות בסגנון,
לאסוף את כל הגיטרות שיוצרו ולא נמכרו,
להשמיד מלאי,
למסור נתוני מכירות
לשלם פיצויים
וגם הוצאות משפט.
זה כולל גם חברות ענק כמו PRS וגם בוני גיטרה קטנים.
- מלי וליאל ברחו לארגנטינה והכריחו את בנק ירושלים לנהל משבר
- של מי המשבר הזה? מה שכולם פספסו בריאיון של ברק אברמוב
- הניצחון המשפטי הוביל לפגיעה במותג – הבקלש של גיטרות פנדר
- אם למנכ"ל היתה נגישות למודל הבינה של המשבריסט, הוא לא היה טועה
- פרשת גניבת הלגו ממחיש איך משבר מתבשל במשך שנים
מה פנדר הרוויחו ומה הם הפסידו?
האם היו מקרים מעולם? כן, גיבסון (זו שמייצרת את לספול של ג'ימי פייג', גארי מור וסלאש, לוסיל של בי.בי קינג ואת הגיטרה שיום אחד תקנו לי: 335ES) תבעו חברות שחיכו את צורת ה-V של הגיטרות שלהם לפני למעלה מעשור וגם תבעו את איבנז, על השימוש בראש המוכר שלהם (ותרמו מאוד לשווי הגיטרות ההן בשוק האספנות).
אבל לא היה אירוע חותך, משמעותי, נרחב ובולט כזה. בטח לא כזה שדרש איסוף גיטרות והשמדתן. תחשבו איך חושבים גיטריסטים על הרעיון של השמדת גיטרות. בכל זאת, לא מדובר ביבול שנשאר בשדה שעבר מזיקים, מדובר בגיטרות שיכולות לעשות מוזיקה ושהמניע לזה הוא כסף.
אפילו מותג רוק יכול להיות הנבל של 2026
וזה לא נתפש כצעד רצוי או מקובל. לא עכשיו, לא אחרי כל כך הרבה שנים. זה נתפש כבריונות משפטית ופנדר נכנסו מהר מאוד למעמד הנבל הנבזי של 2026 בקהילת הגיטריסטים. עשרות דיונים, חשש, חוסר אמונה, תדהמה, אפילו כאן בישראל, בעברית. כיסוי תקשורתי שלילי, ביף תקשורתי עם חברת הגיטרות PRS, ועוד.
האם פנדר ירוויחו מהמהלך הזה? ללא ספק. בטווח הקרוב הם ירוויחו מבתי משפט ומצמצום התחרות. אבל לטווח הארוך הם מפסידים ובגדול. היום, כבר לא צריך גיטרה מיוחדת כדי להפיק צליל מיוחד, מספיק להוריד סטים של סאונד למחשב ולטעון אותם במגבר או במחשב עצמו ולחקות את הסאונד של ה-70, ה-80 או מה שזה לא יהיה. לכן לא חייבים ללכת על הפרימיום, אפשר לרכוש גיטרה סבירה וליהנות מוורסטיליות.
מה פנדר היו יכולים לעשות אחרת?
מה שנשאר זה הקטע של הנחשקות, הרצון שיהיה לך גיטרה כמו (גיטרה כמו האפיפון קאזינו של לנון והריסון, הטלקסטר כמו של סנדרסון וכו'). תחשבו על הפרסומת הישנה של פיג'ו, שבה בחור הודי מועך מכונית עם פיל, דופק אותה בקיר, מכה בה עם פטיש וחובט בה עד שהיא נראית כמו פיג'ו 206. את החלק הזה פנדר הרסו.
היו להם לא מעט דרכים, מזכיינות, דרך גביית דמי שימוש בצורה ועוד, שהם היו יכולים להפעיל והם הלכו על הצעד שיגדל שנאה למותג והפרידו סופית בין המורשת של הנדריקס וקלפטון (שייחנק הוא והגיטרת FP שלו) לבין המותג הבריון של היום.
