בשבוע האחרון רשת ג'פניקה עלתה למודעות, ולא מהסיבות הנכונות. רצף של תקיפות אלימות – רימונים, מטענים, ירי וניסיונות הצתה ב-9 מתוך 46 סניפים.
לצד הנזק, תחושת האיום והפגיעה בעובדים, יש כאן השפעה על הקהל. על הלקוחות. ועסק שלקוחות לא רוצים לבוא אליו, הוא עסק סובל – במיוחד כשהאיום הוא פלילי וכולל חשש להיקלע למלחמת כנופיות.
סושי בצל סכסוך פלילי
התקיפות התחילו בניסיון הצתה בסניף גבעתיים, בלילה שבין שבת לראשון. הלילה שאחריו – רימונים ומטענים ברמת גן וקריית אונו. הלילה שאחריו – תקיפות דומות בהרצליה, נתניה, עפולה. והיד עוד נטויה.
בכלי התקשורת הועלו סברות שמדובר בסכסוך בין משפחות פשע. וכשמדובר בכלי התקשורת, הכוונה היא שגורם כלשהו העביר את המידע לעיתונאים, והם העבירו אותו אלינו. מי הגורם? יכול להיות משטרה, שוטרים, חוקרים, בעלי עניין, מקורבים.
שורה תחתונה: ההסבר הזה לא עושה טוב למותג ג'פניקה. בין אם הוא נכון או לא, הידיעה שהרצון לאכול סושי עלול לגרום לך להיות מוקפץ בגלל סכסוך עברייני – לא מחליקה טוב בגרון.
הריאיון שאמור היה להרגיע
כנראה שהמספרים הראו את המגמה והוחלט לעשות מעשה. לפחות זה הסיפור שיכולנו לחשוב שהתרחש. הבעלים של ג'פניקה (ובית“ר ירושלים), ברק אברמוב, ישב ביומן שישי מול חיים אתגר.
מה היו מטרות הריאיון? לא ברור.
בתחילתו, אברמוב הבהיר שכולם רצו לראיין אותו, אבל הוא בחר בחיים אתגר “כדי שזה לא יהיה ריאיון מלטף”. בוא חבר, רוצה ריאיון לא מלטף, תתיישב מול דנה וייס או יוסי מזרחי. זו לא המשבצת של חיים אתגר. אם הבאת אותו לשם במיוחד, יש לך סיבה – ועדיף להצניע אותה ולא לפתוח בה.
ואז זה מתחיל. אתגר שואל, אברמוב מתקן, נלחץ, מזיע – והכי חשוב, לא מצליח להרגיע, לשלוט בריאיון ולשדר אמינות. המסרים שם: לא עצרו אותי, לא חקרו אותי, לא סגרו אותי, אני אומר את האמת. אבל זה לא עובר מסך. חלק בגלל שפת הגוף, חלק בגלל הלחץ, וחלק בגלל הכובע ההפוך על ראשו, שלא קשור לכלום. לכל אלו אפשר להוסיף את העקיצות כנגד 12 וקשת, הרמיזות על פוליטיזציה של התקשורת (ששואלת שאלות), וחשיפת מעורבותו של השר איתמר בן גביר.
הדבר היחיד שצופי 12 לא יצאו איתו מהריאיון הוא שג'פניקה היא מקום בטוח. שהאירוע מאחורינו. שהולכים להתבצע מספר צעדים ויותר לא יהיה, או שהנושא ייפתר בצללים. אנחנו יודעים שהמשטרה צפויה להצמיד ניידות ל-46 הסניפים, ואנחנו כקהל לקוחות אמורים להרגיש שזהו, עכשיו זה בטוח. זה לא קרה, זה לא קורה, ולא יקרה.
התהייה שנשארת אחרי הצפייה
אין ויכוח על כך שהמצב הנוכחי לא טוב לעסקים ולא טוב ללקוחות. אין סיבה אמיתית שלקוחות יסתכנו, וממה שמשתמע מאברמוב, יש פגיעה בזרם הלקוחות ובתזרים.
זה אירוע מורכב וקשה לניהול. ככל הנראה מדובר במשבר חיצוני, שבו למותג אין שליטה על מהלך האירועים ולכן היכולת שלו לבשר שהאירוע הסתיים ושחוזרים לשגרה – לא קיימת. לכן לא ברור מדוע אברמוב בחר להיכנס לריאיון דווקא בנקודת הזמן הזו, ולהוסיף משמעותית להיקף האזכורים השליליים על ג'פניקה. במיוחד כשכל משפט משוכפל בתקשורת הספורט, לנוכח מעמדו כבעלים של בית“ר ירושלים.
- מלי וליאל ברחו לארגנטינה והכריחו את בנק ירושלים לנהל משבר
- של מי המשבר הזה? מה שכולם פספסו בריאיון של ברק אברמוב
- הניצחון המשפטי הוביל לפגיעה במותג – הבקלש של גיטרות פנדר
- אם למנכ"ל היתה נגישות למודל הבינה של המשבריסט, הוא לא היה טועה
- פרשת גניבת הלגו ממחיש איך משבר מתבשל במשך שנים
את המשבר של מי ניהל הריאיון
אבל השאלה הכי לא פתורה היא איזה משבר אברמוב ניסה לנהל: את המשבר של ג'פניקה, או את המשבר שלו?
מה הסיכוי שהמסר על הקירבה המיוחדת לשר ולבכיר במשטרה – ברמות הגבוהות – לא נועד להשרות ביטחון על לקוחות ג'פניקה, אלא להעביר מסר למי שצריך? שאברמוב במודעות וזוכה לחיבוק מגן ממערכת אכיפת החוק.
אם זה הכיוון, כנראה שהרשת, העובדים והלקוחות יצטרכו לחכות למוצא אחר, שיבשר על חזרה לשגרה. וכיוון שההזדמנות התקשורתית הנוכחית פוספסה, כשיגיע השלב הזה – התשומות לשכנע אותנו שהמשבר חלף יהיו גדולות יותר, ואתגריות יותר.
ניהול משבר מתחיל בשאלה אחת: את המשבר של מי אתם מנהלים.
